לפני הפוסט עצמו, אני מבקשת רק, אם לא קשה לכם, להעלות את הקישור הזה שיהיה ככה, ברקע.
אמנם בהתחלה מובאים דברים שמדברים על אחד מהפסוקים היותר ידועים בישעיהו "נחמו נחמו עמי", זה קצרצר. הקטע עצמו הוא עיבוד אינסטרומנטלי ללחן של הרב שלמה קרליבך.
גם מי שלא הכי מחובר לנושאים חסידיים וכדו'. תנסו. מי שאחראי לקטע זה הוא הסדרניק צעיר וכשרוני בשם אוריאל דגן.
חנוכה לנו.
נצחון בני האור על בני החושך, פך שמן טהור שהספיק לשמונה ימים, מעטים מול רבים.
אין עוררין על המופתים שחוו אז עם ישראל. את הנסים ראו עין בעין ועד היום אנחנו מצווים להדליק את החנוכיה במקום שיאפשר לציבור שמחוץ לבית לחזות בה משום פרסום הנס.
*
ביום חמישי שעבר הייתי בחתונה של ת'. כולם זוכרים אותה.
היא נשאה לבחור צעיר ממנה בכשש שנים, רווק, הסדרניק ומעל לכל- קסם של בחור בחן ותבונה.
ראיתי אותה לקראת ההליכה לחופה. ראיתי אותה במעמד עצמו, ראיתי אותה כשרקדה עם אמו, אתנו, עם בתה הבכורה.
אומרים שהקב"ה, עם סיום בריאת העולם, מתעסק רק עם דבר אחד- זיווג זיווגים. ומוסיף המדרש שקשה עליו המלאכה כקריעת ים סוף.
ואני, שיחסית מצליח לי פה ושם להכיר בין בני זוג, חשבתי לעצמי במהלך החופה, שבחיים לא הייתי חושבת על שידוך כזה. לא רק מבחינת פער הגילאים, הסטאטוס והטרגדיה הקשה שעברה על ת', אלא גם מבחינת ההשקפה. ת' היא אמנם בחורה דתיה אבל הייתה, מה שמכונה, דתיה מכנסיימית בעוד עלם החן הוא בני"ש בעל אוריינטציה דוסית.
אבל נפל דבר ונוצרה היכרות. בתחילה- וירטואלית, בהמשך- ידידות נעימה ולבסוף חתונה מרגשת וחיים משותפים שנכונים להם.
זה נס.
לא אני ולא אף אדם אחר היה חושב לקשר בין שני טיפוסים שעל פניו נראים כל כך שונים.
אבל דווקא לילה אחד של געגוע ובדידות, של כאב מתסכל, שהביא למפלט לעולם הוירטואלי ושם, דווקא שם, נמצאה התשועה לשניהם.
*
ראיתי את זה וחשבתי על כך שלפני שנה וחצי בקירוב עולמה של ת' היה בתהומות שלא נבין ושלא נדע. קשה היה להעריך את המשך החיים לאחר אלמנות כזאת נוראה.
אבל, אמרנו כבר, נס.
אמנם קשה עליו המלאכה כקריעת ים סוף, אבל מה היה בקריעת ים סוף- כולנו זוכרים. לרבות את הקפיצה של נחשון בן עמינדב למים מתוך אמונה שיהיה נס כזה. היה מעשה שלנו מלמטה שעורר את הקב"ה מלמעלה.
ככה שכמו שכולכם אמרתם ממש יפה בתגובות הפוסט הקודם, כדאי שאני אזיז את עצמי בחזקת התערותא דלתתא. אולי משהו יזרז את רבונו, שמחכה בדיוק לסימן מהסוג הזה :)
ועוד מעט אני פונה להדליק את הנר הראשון לחג האורות שלנו. ממש פה על אדן חלון המטבח שפונה לרחוב, מקווה שמי שעוד מטייל לו בחוץ בימים גשומים להפליא (תודה על שבת ברוכה, אבא!), יראה את הבהוב הנרות שיחמם את לבו. זכורים לי הטיולים ברחבי בני ברק והאושר המציף כשראיתי את החנוכיות בחלונות הבתים.
ואם תקלעו במקרה לרחוב שלי, ותראו את האורות בחנוכיה מאולתרת תדעו שלהבתם מפרסמת את הנס הידוע ההוא, יחד עם התגלמות הנס שחזיתי בו השבוע. יחד עם נסים יומיומיים שיש, בטח שיש, ויהיו- לכולנו.
אני רק מספרת לכם,
מנסה, אתם יודעים,
מנסה להאיר.
חג אור 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
