רק כדי להאיר

אנשי הגשם מתכווצים במעיליהם הם כבר למדו איך להצניע את עצמם טיפות גדולות זולגות מכחול לילותיהם טיפות גדולות זולגות על עלבונם. את מרוחקת ואינך רואה אותם הם מקבצים את חיוכייך בגניבה ומבטך עוד לא פגש במבטם עוד לא אמרת להם מלה טובה. אם אהובייך יפקירוך עת תחניק אותך בגידה אם לשלום כבר איש אותך לא יברך- אנשי הגשם יכתירוך למלכתם היחידה ויחלקו איתך את לחם צערך ויחלקו איתך את לחם צערך... עודך חוגגת ואינך זקוקה להם אנשי הגשם מביטים בך בחמלה לו רק יכלו היו נותנים את חייהם לשמור אותך מעוני או מחלה. אנשי הגשם ממתינים לך בפינה נאמנים כצל, סבלניים כזמן וכל יום שעובר, כל חודש, כל שנה לוקחים אותך לעבר מפתנם. כשאוהבייך ישכחו וכל כלבייך ינבחו אנשי הגשם יאספוך אל מיטתם. והם ירימו את ראשך ויאמצו את ייאושך לחממך בפרורי אהבתם לחממך בפרורי אהבתם... אנשי הגשם מתכווצים במעיליהם הם כבר למדו איך להצניע את עצמם טיפות גדולות זולגות מכחול לילותיהם טיפות גדולות זולגות על עלבונם. את מרוחקת ואינך רואה אותם הם מקבצים את חיוכיך בגניבה ומבטך עוד לא פגש במבטם עוד לא אמרת להם מילה טובה. אם אהובייך יפקירוך עת תחניק אותך בגידה אם לשלום כבר איש אותך לא יברך- אנשי הגשם יכתירוך למלכתם היחידה ויחלקו איתך את לחם צערך ויחלקו איתך את...

אחד השירים היותר יפים של רחל שפירא.

הרבה פעמים יצא לי להרהר בשאלה למה התכוונה המשוררת במטאפורה "אנשי הגשם".

אחת הפרשנויות שהעלתי, ושהכי התחברתי אליה, היא שאנשי הגשם זו מטאפורה על הקב"ה.

או קיי, לא לכווץ גבות בתמיהה.

הקב"ה.

זה שעוקב ומשגיח ועוזר ומסתכל ת-מיד.

גם כשאנחנו לא שמים לב אליו מתוך טרדות היומיום או  לחילופין כשאנו מתנהלים באושר.

אדרבה. אז אנחנו ממש שוכחים אותו. נעלמים.

תקראו שוב את השיר אם הפרשנות דלעיל לא מסברת את האוזן שלכם.

תראו מתי היא מתעלמת מאנשי הגשם

תראו מתי הם אוספים אותה...

ממש כמו הקטע הידוע "עקבות בחול"...

אבל לאחרונה גיליתי לי אנשי גשם אחרים.

אמנם זה קצת שונה כי גיליתי אותם. אני מודעת לקיומם.

ואני מקווה שאני לא מאכזבת אותם בהתעלמות גסה או חלילה זילזול.

איש גשם מקסים שלי,

אתה יודע מי אתה, לא כן?

רק רציתי להגיד לך שאין לי מושג מה עשיתי בחיי שנתמזל מזלי לפגוש אותך.

אבל אתה כאן.

וגם משם, ממקום מושבך המעונן, אתה מצליח לאסוף אותי. לעזור לי לקבץ את השברים ולהרכיב מהם אותי מחדש.

ככה בכל משבר אומלל.

כך בהתנפצות האחרונה.

כשאתה שם... כאן... אני מרגישה כל כך מנושקת.

וזה מחיה אותי ממש.

תודה.

היה לי קר מכדי לישון.
אז נכנסתי לצ'אט.
בהיתי במסך יחד עם כל התמהונים והבודדים שם, שאין להם משהו נורמאלי לעשות בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר...

אז היה אחד שקרא לעצמו "ישוע המושיע" ואחד שקרא לעצמו "בוקר רטוב". היה "חלום מתוק" ו"חובק עולם".
ואני... "הולכת בגשם".
ישו פצח בעבודת מסיון ויש לציין שהוא די דבק במטרה. למרות שאמרתי לו שהנוצרים סתם פגאנים. הוא גם רצה שנקיים יחסים אבל אמרתי לו שאני אדם מתחשב ושאני רוצה מאוד לסייע לו בדביקות בבוראו ובהתנזרות. הוא ניסה למחות וטען שהוא בודד, אז אמרתי לו שתמיד תהיה לו 'רוח הקודש' להתנסויות מהסוג הזה...

"בוקר רטוב" הציע לי הצעה ש"אי אפשר לסרב לה". הקשבתי להצעה והגעתי למסקנה שאי אפשר לסרב לה כמו שאי אפשר לסרב למעטפת אנטראקס מסוג משובח, רק בטון יותר היסטרי.
גם לחלום מתוק היו רעיונות משונים לבילוי משותף אז עניתי לו "בחלום". ו"חובק עולם" היה טיפוס קואופרטיבי מדי בשבילי.
נכנס גם "אבשלום קור" שהציע לטלפן אלי והוסיף "אני יעשה לך טוב..." -עניתי לו שהגיע זמן שהוא ילמד קצת לשון, ולעצמי אמרתי שהגיע זמן לישון...
לרגעים ספורים הרגשתי טיפוס די מחוזר ופופולארי - אבל אז שמתי לב שאני היחידה עם הניק הנקבי...
"הולכת בגשם".
ופתאום הוא.

"הולך נגד הרוח".
"מה את חושבת יותר שווה "ללכת נגד הרוח" או "ללכת בגשם"?"
ככה. בלי הקדמות. לא "שלום", לא "בת כמה", לא "מותק, בא לך סייבר?".
ועוד שאלה פילוסופית על הבוקר.
דווקא נשמע שווה שיחה.
"תקשיב. זו שאלה הגותית למדי. אני צריכה לחשוב על זה. אפשר לקנות אהו"י?"
חיוך.
"ובכל זאת?"
"אממממ... אני חושבת שזה תלוי. ללכת בגשם - זה שווה כזה. כיף. רומנטי. אבל יכולות להיות לזה תוצאות קשות לאחר מכן. אתה יודע... הצטננות וכאלה. לעומ"ז "ללכת נגד הרוח" לא נשמע מי יודע מה סימפאטי - אבל בסוף, כשמגיעים ליעד- אז זה בהחלט שווה".
"ובמה היית בוחרת לו נתנה לך האפשרות?"
"אני חושבת שבחרתי..."
"את לא בעד ללכת נגד הרוח?"
"תשמע, עוד אנחנו מדברים חשבתי לעצמי שאתה יכול רק להרוויח אם תלך עם הרוח..."
"ואם הרוח ממש לא לרוחי? ואם הכיוון שלי מנוגד לכיוון הרוח הנושבת סביבי?"
"אני מאלה שהולכים עם הזרם. אני חושבת שאין בי את התושיה להאבק. אם הרוח בהחלט מנוגדת ל'אני מאמין' שלי אז אני מנסה לשמור על הכיוון שלי בקטן. יש הרבה זרמים של אויר בתוך הרוח הגדולה הזאת. אני מוצאת את הזרם שהכי נח לי איתו, יחסית, וממשיכה איתו הלאה."
חיוך נוסף שלו.
"זהו... הנושא של הזרמים הקטנים נכון. אני חושב שזה גם חכם לפעול כך כי... כי חברה זה דבר חשוב בהתמודדויות ובכלל. הבעיה היא עם אותם אלה שלא מצאו להם קבוצה, אפילו קטנה להשתייך אליה."
"זאב בודד?" שאלתי.
"לא. סתם לא אוהב עדרים..."
חיוך.
'הו, בחור מרשים. דברים עם טעם גם בשעה זו של הבוקר... אולי בכ"ז יהיה לי יום טוב...'
"מה שבטוח, זה אחל'ה שיר של שלום חנוך. מכירה?"
"בהחלט. וזה אכן שיר טוב"
"תשמעי, אני ממש נהנה כאן לדבר איתך"
(אל תלך! אל תלך! אל תלך!)
"אבל..."
(שיט! עוד חולירה נשוי...)
"ישו פה מציק לי בפרטי. מה דעתך לעבור חדר?"
(ישששששש)
"בשמחה!"
"יופי! אז לאן עוברים?"
"אממממממ... אולי ל'ברוח ובגשם'?"
"או קיי, אני כבר שם, רק לוקח מטריה"
חיוך.
כולם מחייכים אותו הדבר וירטואלית - אבל איכשהו שלו יוצא הכי יפה.
נכנסתי ל"ברוח ובגשם" .
הוא חיכה לי שם.
חיוך ו...

"אז מה את לובשת?"


אסקייפ! אסקייפ! אסקייפ!

זוכרים את דיתי, אחותי, מהפוסט הקודם?

קודם כל, אני רק אגלה שבתמונה , אני בילבילונת והיא כיפה אדומה.

מה שלא סיפרתי לכם גם שהיא כשרונית מאוד בכתיבה.

הא לכם מערכון קצר פרי מקלדתה. אם אתם רוצים עוד דברים שלה- רק תגידו ואני אתן לינק לדף היוצר שלה ב"צורה".

 ENJOY

ספידייטינג

(כרוז : יש לכם שמונה דקות ולאחר כך אתם מתחלפים...)
הוא: נעים מאוד. דן. (מניח תיק ג´יימס בונד על השולחן)
היא: שרה.
הוא: אין לנו הרבה זמן. לפי דעתי כדאי שנהיה ענייניים ויעילים (מוציא פנקס ועט)
היא: בהחלט. (מוציאה לפטופ, פותחת אותו). במשך 2 דקות כל אחד יספר על עצמו. 3 דקות לשאול שאלות.
הוא: והדקה הנותרת?
היא: בזבזנו אותה כרגע. התחל בבקשה.
הוא: שמי דן בין רגע. בן-32, תל אביבי. רווק. משווק אינטרנט מהיר . בוגר ישיבת "על רגל אחת".
היא: שמי שרה צ´יק צ´ק. בת 28. נס ציונה. רווקה. קצרנית בבית משפט. בוגרת מדרשת "הרף עין".
היא: תחביבים?
הוא: סטפס. ואת?
היא: לספר בדיחות. תרצה לשמוע?
הוא: וודאי!
היא: על מה תולים כביסה?
הוא: חבל.
היא: מי הרג את קין?
הוא: הבל.
(היא והוא נקרעים מצחוק ואז באחת מפסיקים וממשיכים כאילו כלום)
הוא: אוכל?
היא: פאסט פוד. ספר?
הוא: מישהו לרוץ איתו. סרט?
היא: ספיד.
הוא: אם נתחתן איפה תרצי לגור?
היא: פה. קרוב. תרצה לגור בבית קרקע?
הוא: בניין מגורים.
היא: קומת קרקע?
הוא: הולך. ילדים?
היא: 5.
הוא: 2.
היא: 4.
הוא: שלוש וחצי.
היא: ביקורי משפחה?
הוא: אחת לשבועיים.
היא: אחת לשנתיים.
הוא: או קי. נשמע מתאים. חתונה?
היא: בהחלט. אולם אירועים או גן?
הוא: גן. אזור המרכז?
היא: וודאי.
הוא: להקה?
היא: די ג´י.
הוא: מוזמנים?
היא: 700.
הוא: 300.
היא: 600.
הוא: 400.
היא: 575.
הוא: 500 וחצי.
היא: סגרנו. תאריך?
הוא: עכשיו?
היא: למה לא?...אבל מה עם רב? ועדים?
(הוא מוציא מתחת לשולחן ארגז על גלגלים שכתוב עליו: "ערכת חתונה". ושולף משם רב , שני עדים, חופה ובורקס... טוב-טוב, נהיה פרקטים: שולף מתחת לשולחן רב, חופה ושני עדים)
היא: מרשים...חשבת על הכול...
הוא: כזה אני...זריז למצוות.
היא ( מוציאה הינומה מתקפלת מהכיס, שמה על הראש, תולשת מעליה את הבגדים ומתחת יש שמלת כלה מוכנה): נתחיל?
הוא: כבוד הרב?
(הרב מתחיל לסלסל)
הוא: כבודו, אם אפשר אנחנו נורא ממהרים.
(הרב מעביר דף וממשיך. החתן לוקח את הסידור, מעביר 10 דפים ומחזיר לרב)
הרב: חזור אחרי- "הרי את..."
החתן: "הרי את..."
בזזזזזזזזזזזזז (כרוז: נגמר הזמן. יש לכם דקה להתחלף ...)
הכלה מורידה את ההינומה בזעם: "אני לא מאמינה!"
החתן שובר את הכוס בקריזה: "היינו ככה קרובים!!!"
משתתקים.
היא: נו, טוב... ניסינו...שיהיה לך בהצלחה בפעם הבאה.
הוא: כן...תודה...גם לך... אההה...תזכירי לי את השם?...
היא: שרה. להתראות איציק.
הוא: (מתקן) דן.

היא מקסימה (בלי עין רעה), כבר אמרתי?

אגב, בגלל השיפוצים ושביקת החיים הזמנית של המחשב שלה- היא לא נמצאת כאן.

אבל בע"ה היא תבוא לבקר. מבטיחה.

לבקשת הקהל (...תראזימאכוס) הלינק של דף היוצר של דיתי, כבר עכשיו:

אחת מהצד

(תקראו את "לא נעים". קורעעעע!)