אתם כבר יודעים שיש לי שתי אחיות ואני המסונדווצ'ת.
הבכורה היא אדי, האישה והאגדה, גדולה ממני בעשור.
השניה היא דיתי, החזון והתופעה, צעירה ממני בשנה פלוס.
הקשר בין שלושתנו חזק ואמיץ על אף הפערים הגדולים בשנים.
אדי היא לנו כאם.
הכשרתה כפסיכולוגית אפשרה לנו להעזר בה מידי פעם ברגעי משבר, התלבטות או כשסתם רצינו לצאת על חשבונה לאנשהו ("נו, פסיכולוגים מרוויחים טוב, לא?")
הדירה שלה הייתה מקום מפלט חמים וסימפאטי שאפשר לנו להשיח את מר לבנו בפניה כטוב לבבנו בממתקים.
חלפו השנים, אדיבה מצאה את בחיר לבה המקסים והקימה איתו משפחה לתפארת. אם חשקה נפשנו בג'אנק פוד נאלצנו להתאכזב שכן הגברת התחילה לבשל.
והשיחות- אף הן פחתו.
המרחק הגיאוגרפי עשה את שלו והכריח אותנו להעזר בנפלאות הטכנולוגיה.
בעבר התגברנו על המכשול הזה בקלות ואדי למדה לשמוע את רצף הדברים למרות ההתייפחויות וההפרעות בתקשורת הטלפונית.
היום, העניין קצת יותר מסובך:
פנסה: אדי, מה העניינים?
אדי: מה קורה? למה את נשמעת ככה?
פנסה: כי אין לי כח כבר... התקופה הזאת מתישה אותי רצח |יבבות קורעות לב| ואני צריכה לעמוד בציפיות של אנשים וכל אחד עם הבקשות שלו ו... |מושכת באף|
אדי: אני לא מבינה, אין שם אף אחד ש...די! אמרתי די! תפסיקו לקשקש על התפוזים!
פנסה: לא. אין. כלומר יש, אבל את יודעת.... אני בעיקר סומכת על עצמי.
אדי: נו, כבר אמרתי לך שאת צריכה לפזר סמכויות. ביזוריות זה שם המשחק, ככה תוכלי לשמור על ... תרים את זה מיד! מיד אמרתי! ... אז הבנת? ככה צריך להתנהל כדי שלא תתפר... ידעתי! לא אמרתי לך את זה קודם? ידעתי שזה יקרה. ככה זה כשלא מקשיבים למה שאמא אומרת. לך תשטוף את זה באמבטיה... אז ככה זה, את מבינה.
פנסה: כן, אני חושבת אבל ש...
אדי: אמרתי באמבטיה! מה אתה מטפס על השיש? אוח, הילד הזה... לא, מתוקה של אמא שלה, לא. אוי, איך היא נבהלה. לא מקסימונת, לא. מי יפה של אמא, מי? מי? כן... כן... בדיוק, הנה חיוכי עם גומות. כפרה עליך.
פנסה: עידית?
אדי: כן, אני מאכילה אותה תוך כדי. נבהלה מהצעקות שלי על אילון שטיפס... תגיד לי מה אתה חושב שאתה עושה, למען השם?!
(מלמול ברקע. אני חושבת שזה יואב)
ואתה באמת חושב שהאוגר יכול לאכול קפצונים...
(מלמול נוסף)
לא, הוא לא יהיה סופר-אוגר. הוא יהיה סופר-זכרונו לברכה. מה "למה?" ככה זה. קפצונים זה לרובים. בעלי חיים לא אוכלים קפצונים. אתה יכול לאכול קפצונים? בטח שלא.. תוציא את זה מהפה מיד!!!
פנסה: ניסה לאכול את הקפצונים, הא? נו, דרך נהדרת להתאבד. אולי אני אנסה את זה |פרץ יבבות מחודש|.
אדי: אויש, תפסיקי בחייך, זה עניין זמני ואת יודעת את זה. הנה, סוף השנה ואת מסיימת עם הבגרויות וטקסי הסיום ויוצאת לחופש. מי זה בוכה שם?
ברקע אני שומעת הקול של יעלה מתגבר והולך. היא בוכה מאוד וכשמגיעה לאמה היא עונה על השאלה: "מה קרה?" בצווחות שנשמעות כמו:
"אילו גומבלולולו שאמפיצי לך לך גונבישה אמגלאמגל רבאיתית גוילנה לי אודו!"
אדי: אילון! למה החבאת לה את הברווז הצהוב עם הגלגלים בתוך הקופסה של הקפלות? אתה יודע שהיא לא מגיעה לשם. תוריד לה את זה תיכף ומיד!
|גרעבץ אימתני|
... הופהההה לבריאות! לבריאות יפה שלי.
פנסה: אז זהו שהעובדה שאני חדשה בכת השטן באמת לא אמורה לתסכל אותי. כאילו, כל ההתחלות קשות, לא?
אדי: ב ד י ו ק. ואת טיפוס מתמודד. אז יש רגעים. קורה לכולנו. סיימת שיעורי בית? אבל הנסיון מוכיח שאת מצליחה להתמודד עם כל משבר בצורה הטובה ביותר ומה עם התרגילים בחשבון? וזה לא שמדובר במי יודע מה. תקופה כזאת שעומדת להסתיים אצל איתמר רק עד השעה שבע, אחר כך אתה חוזר הבייתה. אבל באמת העניין הזה של האצלת סמכות מאוד חשוב ככה עד שבע! אני לא מוכנה שתשכח את עצמך שם, יש בית ספר מחר! כי כשמאצילים סמכויות הכל יותר פשוט וכולם נושאים בנטל עד שבע בלי ויכוחים! את מבינה? וגם בלי שום קשר, כל פעם שאת צריכה להתפרק תתקשרי. לפעמים, את יודעת, זה עוזר רק לדבר על זה.
פנסה: כן... למעשה אני באמת מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו. וואו, תודה. ד"ש לכולם ונשיקות לקטנטנים.
אדי: שום בעיה ו... את יודעת, כשתרצי- אנחנו פה.
*
ובלי כל קשר- לכבוד הקיץ שהגיע הצטרפה פנסאיתכם למכון הכושר SHAPE מבית הולמס פלייס.
חתיכים! חטובים! מסוקסים! שריריים! שרמנטים!
סתם, למה נראה לכם.
אני באגף הכושר הנידח לנשים דוסיות/ לסביות/ שנמאס להם מגברים/ שרוצות להתעמל בלי הפרעות/ מחק את המיותר.
אבל קדימה, להתוודות: מי לחץ על התיאורים המעוררים של מתאמני המכון במחשבה שמדובר בקישורים שיוליכו לאן שהוא... (דודלי, לא להתחבא...)?
כמובן שלא אשאיר אתכם במתח. על קורותי במכון הכושר אספר מחר. ואם לא מחר אז מחרת-ה-יים.
בינתיים, הא לכם תזכורת ממפגש ספורטיבי אחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
)