רק כדי להאיר

מוצ"ש.

אוטובוס דרומי ופניו למרכז. צפוף.

נכנס בחור קולני שמדבר בטלפון עם עגה שאינה מותירה מקום לדמיון באשר לסטטוס הבחור.

ישאנשים- לא אני- שהיו מכנים אותו "עארס".

"סליחה"

אוח, לעזאזל.

"אפשר לשבת פה?"

מנפיקה את החיוך המנומס המתבקש ומסמנת "הן" בראשי. מחכה לי נסיעה מהנה של הצמדות לחלון ונקע בצוואר.

הבחור מתיישב. מסיים את שיחת הטלפון ופותח לפ טופ.

לא ממש שומעת (הוא עם אוזניות) אבל התמונות שמתרוצצות על הצג די ברורות.

הסרט: "בצל הארז"

סרט לזכרו של תא"ל ארז גרשטיין הי"ד.

הצטמצמתי במושב שלי ורציתי להעלם.