רק כדי להאיר

• ההזמנה- זו ללא ספק תקופה מסוכנת. בעונה זו- אפילו דברי דואר מההוצאה לפועל מאיימים פחות. לפיכך להשתדל לבדוק את תכולת תא הדואר רק בצאתך מן הבית או לחילופין בחברת בני אדם. להזמנות ורדרדות יש השפעה קטלנית ואת עלולה למצוא עצמך נותנת דרור לאינסטינקטים קטלניים כמו הטבעת יגונך בשני מיכלי גלידת האגן דאז עוגיות. שניים- כי אחד כבר קטן עלינו,  ובכלל, מספיק רק להפגת הרשמים שהותיר דייט איום.

• בן לוויה- המלכוד הידוע אליו נקלעת הסינגלית שמוזמנת לחתונה הוא הידיעה שמצד אחד חתונה זו אחלה הזדמנות להכיר בני זוג, מצד שני אם יהיה מי שיראה עניין בבחורה שמסתובבת בגפה וכל כולה אומרת פאתטיות- אין מצב שנתייחס לאידיוט הזה. הפתרון: אבזרי עצמך בבן לוויה שיתודרך מראש להעלם מהרדיוס שלך במידה וימצאו בני אנוש אטרקטיביים ומעוררי עניין. איזו מוטיבציה יכולה להיות לבן הלויה להגיע לאירוע מהסוג הזה? הידיעה שהוא צריך להגיע לחתונה של  משה מהמילואים בשבוע הבא יכולה לעשות את העבודה (רק תזכרי להיות חולה באותו יום).

המדריך לבני לוויה ( הצטיידות בטישואים- בשבילה, ושכפ"ץ- בשבילך, ושאר עצות טובות בדבר כוננות ספיגת אגרסיות) יפורסם בנפרד.

• מה ללבוש- לא לבן. את אמנם מרירה אבל לא ביצ'ית. (חוץ מזה ששחור מרזה).

• לא להתבלבל בין "מבע נוגה" ל"מבט מסתורי". הראשון בא לך טבעי, על השני תצטרכי לעבוד. זה אומר להשקיע בהופעה נאה וחיונית. תשתדלי להשאיר על הפרצוף שלך את החיוך המסופק שעולה נוכח התוצאה הסופית שנבחנת מול המראה. סבתי, בת לתפוצת ג'רבה הרחוקה, נהגה לומר לנו, שבחורה כעורה וחייכנית תמשוך יותר מיפהפיה נוגה. אין כמו אימרה יידית טובה ומדוייקת לנסוך בנו בטחון.

• נכון, זה היה יום עבודה ארוך ואינטנסיבי שלא מצאת בו שניה מנוחה, ומיד כשהגעת הבייתה התחלת להתארגן כדי להספיק בזמן לחופה בגן אירועים חוות הסביונים שליד עפולה. אבל אסור לך, א ס ו ר לך, להגיע רעבה.

• בחופה- ת ח י י כ י כשיורדות הדמעות. בדיוק. ככה נראות דמעות אושר. כל בכיה אחרת תהיה נושא לרכילות מרושעת או למבטי רחמים. אנחנו יודעות טוב מאוד לאן כל זה יכול לשלוח אותנו. זכרי: בר המשקאות הוא לא פתרון לשום דבר.

• עידן האינדיבידואליזם ברחבת הריקודים עושה לנו אך טוב. אם בעבר הבחירה הייתה בין מעגל הדודות אפורות הפאה וכבדות הצעדים לבין ההוא, האולפניסטי והמהיר, שהצטרפות אליו יכולה לעלות לך באצבע הקטנה של הרגל- היום כולם קופצים איך שבא להם. זה מצויין אבל זהירות: אם ביקרת קודם בבר המשקאות (ע"ע "בחופה") עלולות להיות לכך תוצאות מביכות.

• ערנות! ערנות! ערנות! באירועים מהסוג הזה מסתובב לו רוצח שכיר עם כלי משחית. נכון מאוד. הצלם. יש כאן ניגוד אינטרסים: הזוג הצעיר רוצה להנציח את הערב הגדול. אנחנו לא רוצים להיות מונצחים בו בפוזות לא מחמיאות כמו לעיסת שניצל. ולכן עליך לשמור על מראה אטרקטיבי כשהצלם בסביבה. אחרי הכל- אלבום התמונות הוא מקור שדכני לא רע ("מי זו החמודה עם השמלה השחורה, המבט המסתורי והחיוך המדבק?"). תנו לו צ'אנס הפלאש מהלב.

• בקרוב אצלך- לוודי אלן היה פתרון נהדר להתמודדות עם ברכות הבקרוב אצלך. הוא היה מחזיר לפולניות המעצבנות האלה ובלוויות משפחתיות היה מאחל להן "בקרוב אצלך!". אבל  מול דודות פולניות שיזדעזעו מאמירה כזאת לבד, בשקט, בחשכת האולם- יש דודות אחרות שעלולות לגרום למלחמה פנים משפחתית וקרע איום. ואנחנו רוצות הרי לראות אותן מגיעות לחתונה שלנו ולהראות להן שעשינו את זה, לא? לכן, תרגלי מראש עם בן הלוויה (ע"ע) תגובות אופציונאליות לאיחול הנ"ל. או שהכי טוב: תחייכי, תהנהני בתודה ותעני בכוונה שלימה "אמן".

• אם הצעדים שמציע המדריך הנ"ל מבחינתך קשים או בלתי אפשריים לביצוע- תמיד תוכלי להתחמק בתירוץ שבדיוק יש לך חתונה אחרת. עונת החתונות אמרנו, לא?

המדריך אמנם מיועד לשני המינים אבל נכתב בלשון נקבה כי אלמנט ה"מה יגידו" על פי רוב לא מעסיק גברים. לעזאזל איתם.

(מוקדש באהבה לחבר טוב, שמיד לאחר החופה של זוג מספר שבע שלי- חתך איתי ל"ספגטים הכשר". פיספוס של האוכל ההדר דימולי אבל מאידך- בשולחן לידנו ישב אולסי פרי ...)