לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

רק כדי להאיר


...פנסאי, כתפקידו של האיש לפנים, קודם המצאת החשמל, שכל ערב הדליק את פנסי הרחוב.
כינוי: 

בת: 50

ICQ: 149856785 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2003    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

9/2003

זאת שלא מבינים איך לא התחתנה עד עכשיו


 
מכירים אותה?
היא באמת די חמודה. אינטליגנטית, שנונה, חברותית, טובת לב ונדיבה, נראית בסדר.
בסה"כ בחורה איכותית. 
ואתה לא מבין... מה קורה?
האמת שגם היא לא מבינה מה קורה, אבל ברבות השנים הדימוי העצמי שלה יורד לקאנט עד כי היא עצמה מתחילה להצדיק את כל אלה שבחרו לא להתחתן איתה.
בפאזות של רגשי נחיתות נמוכים מים המלח היא מגדילה  עשות וחושבת שלמעשה גם היא לא הייתה מתחתנת עם עצמה.
(אל תגידו לי שאתם לא מכירים רגעים כאלה, שבהם אם היו שואלים אתכם על מיקום ראוי למונומנט שלכם- הייתם בוחרים בפסגת החיריה...)
וכאילו לא די במצב המייאש הזה- הוא מטיל אותותיו בה כך שהרעננות והחיוניות שהקרינה לסביבה בתחילת סדרת ההיכרויות לקראת חיי אושר (מתוך הרבים שהיה עליה לעבור), נעלמו כלא היו.
מי שמכיר אותה עכשיו- רואה כבר במבט החטוף הראשון את הכאבים ושברונות הלב והעייפות והדמעות, כאילו היו קמטי פרצוף נראים לעין. הם אינם חזותיים- אבל כולם רואים אותם.

ובכל זאת -
היא נשארת
זאת שלא מבינים איך לא התחתנה עד עכשיו.
 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
 
יקירי- זה נגמר.
זה בסדר ממש (אפילו שמתי פרצוף מחייך כדי שלא תטעו בי).
אני יוזמת ושותפה מלאה להחלטה הזאת.
הוא לא האיש שלי,
אבל הבטחתי לו שהוא לא יהיה צפרדע. אני אחפש בובת נסיך מצפורדע.
למרות ש... אף אחד מהמדוייטים שלי הוא לא "צפרדע". חלילה.
הוא פשוט לא הנסיך שלי.
 
:) ואתם חמודים שאתם מקשיבים לי ככה...
 
נשיטות וחיבוטים (על משקל נשיקות וחיבוקים. אימצנו את זה במשפחה עוד בימים שאחייני הבכור והמתוק דיבר בינקותו כמו "טופלה טוטוריטו")
 
להוסיף אור,
פנסאית.
 

נכתב על ידי , 24/9/2003 18:37  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מיסטר קרמבו ב-7/5/2009 08:27
 



עייפות בלתי מוסברת, פיק ברכיים לא מובן...


 
אני עייפה.
מותשת ממש.
תחילת שנה במוסדות חינוכיים היא דבר מייגע.
ביחוד כשמדובר באולפנא. ואלול ברקע. והפעלות בנושא תשובה...
 
אלול...
שכחתי איפה אני באלול הזה.
כבר אמרתי- עייפה.
 
נעמי שמר מבטיחה בשירה "התחדשות" שמדובר במשהו זמני. "סימפטום טרום חגי". אחרי החגים נהיה בסדר. כמו חדשים. מהניילונים.
 
"---ובלבך אתה יודע שמעבר לפינה
אהבה חדשה ממתינה
 
אחרי החגים יתחדש הכל
יתחדשו וישובו ימי החול
האויר העפר המטר והאש
גם אתה,
גם אתה -תתחדש"
 
מתפללת ומייחלת לשנה שכל כולה הפתעות טובות מעבר לפינה. שנה של הרבה רעננות והתחדשות יומיומית.
כאקט ראשוני להתחדשות הזאת שיניתי את עיצוב הבלוג.
אתם מוכרחים להודות- הרבה יותר מאיר. הניק מחייב... (ותודה ל-nowhere man על הסיוע)
 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
 
הרבה כאן כבר עלו על זה שאני אחת מהכותבים באתר יצירה מתוק וקטן בשם "צורה" (אין לי מושג איך להוסיף קישור, אבל היי... לפני שבוע לא היה לי מושג לגבי הוספת תמונות אז... יש תקווה, דונט להתייאשיישן ממני. גם זה יבוא).
לא מתכוונת לגלות מי אני שם (אמנם יש ארבעה שירים של "פנסאית" ש... נכון, זו אני, באחד מהרגעים האלה שאתה לא סובל את עצמך ומבקש להיות מישהו אחר. בוירטואל זה כמעט אפשרי, וגם פשוט יותר, מסתבר...- אבל בד"כ אני ידועה יותר בניק אחר).
אני רוצה להביא לכם שיר של אחת מהיוצרות שאני אישית אוהבת מאוד,. היא מכנה עצמה תום (מהיכרות- מתאים לאללה!)
תקראו. זה יפה:
 
אלול חדש/ תום
 
פעם יכולתי להריח
את אלול
ייסרתי את עצמי בתשובה -
מעגלים חסרי אונים.

ובאלול הזה
סלחתי לעצמי.  

 
-----
שנצליח לגייס כוחות לפייס ולסלוח. גם לעצמנו.
 
אז מה לאחל לכם, אנשים טובים שמטריחים את אצבעותיהם לכאן?
 
שתהא שנתכם אור וחתימתכם אושר.
הרבה תפילה להתגשמות כל משאלות הלב- לטובה.
 
ו... רעיון חמוד של אבי ז"ל:
בכל פעם שהיינו מקשקשות את שהיה לנו לומר על גבי איגרות הברכה המסורתיות , עם ציטטות לרב וכדו'- הוא הזכיר שעלינו להדגיש בסוף: "שנה טובה ומ ת ו ק ה". ולמה?
אנחנו מאמינים שכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד. כל מה שהקב"ה עושה- הוא עושה לטובה. כך שפשיטא שהשנה תהיה טובה.
החכמה היא שגם בעינינו האנושיות היא תהיה טובה ונחוש שהיא טובה- לפיכך יש מקום ל"מתוקה".
 
אז...
מותק של שנה!
 
הרבו אור,
פנסאית.


 
 

נכתב על ידי , 22/9/2003 20:25  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של תמרי ב-23/9/2003 15:50
 



שלולי/ סיפור ישן נושן



   
"אז מה, שלולי, מה אתה חושב?"- פנתה תוך כדי סירוק שיערה לבובת הצפרדע העשויה מעץ אשר ניצבה בשידה שליד מיטתה-"מי מאיתנו יזכה לחבר אחרי הדייט היום?"
שלולי הביט בה ללא מענה בפוזיציה הרגילה שלו, ראשו מונח על כף ידו.
"כן, כן, תשאר בתנוחה הפילוסופית שלך ולא תגיב..." אמרה בחיוך ואז התקרבה אליו ולחשה "אבל אם היית מגיב והייתי שומעת את זה, אז את הדייט הבא שלי ניתן יהיה לקבוע במחלקה הפסיכיאטרית באגף הסגור, לא כן?"
היא אספה בחיפזון את בגדיה מן הרצפה והביטה שנית באוסף בובות הצפרדעים שהיה על השידה בחדרה. 42 בובות. כל בובה מסמלת דייט/ מערכת יחסים שהסתיימה במפח נפש נוסף. את שלולי היא אהבה במיוחד. היא זכרה כמעט במדוייק את היום בו הוא נרכש. יום חורפי כזה, מהימים שהיא אוהבת, למחרת דייט משמים ומאכזב. דקות ספורות לפני שעלתה לאוטובוס היא ראתה אותו, מונח בפינה של איזו חנות נידחת בתחנה המרכזית בתל אביב. הוא היה כל כך מוסתר ובצד, אבל  ברור היה לה שהוא חיכה רק לה. הסתתר מעין כל וכמו הבליט את עצמו כשהיא עברה שם.
היו לה בובות צפרדעים מרשימות ויפות הרבה יותר ממנו אבל אותו היא פשוט אהבה. למרות הכיעור שלו או אולי בגלל זה.
צלצול טלפון העיר אותה ממחשבותיה. היא הרימה את השפופרת וענתה בקול מלא חדווה כרגיל.
כצפוי זה היה עלם החן שאמורה הייתה לפגוש.
לאחר שיחה קצרה שכללה התעניינות מנומסת הדדית במצב הרוח ובקשה לניתוב מדוייק באשר למקום המפגש, היא החזירה את השפופרת על כנה ותוך כדי זמזום מנגינה עולצת, פנתה לתקן את איפורה מול המראה במקלחת.
-----
כשעתיים מאוחר יותר היא חזרה לדירתה החשוכה. לאחר שזרקה את המפתחות בהיסח הדעת על השולחן בחדרה היא הדליקה את נורת הלילה והפעילה את המערכת שהשמיעה איזה אלטון ג'ון ישן.
דמותו האפילה של שלולי בלטה בין שאר הבובות שעל השידה. נדמה היה שהוא שואל--- היא בהתה בו ונדה בראשה לשלילה.
"יודע מה, שלולוני?" אמרה תוך כדי חליצת נעליה והנחת רגליה על השולחן בשיכול "תחשוב חיובי. לפחות יצא לך מזה משהו אחד: תוך שבוע יאכלס את הדירה עוד צפרדע. חבר חדש! מה רע?!"
לאחר שהמים בקומקום רתחו היא ישבה בסלון דירתה כשברקע שיר רומנטי שאהבה במיוחד, לגמה מכוס התה שבידה וחשבה, שיש רגעים שכיף לה ככה. הלבד הזה. היא ידעה היטב שזה לא אחד מאותם רגעים...
היא נשאה מבטה אל היצור הירקרק והרהרה לעצמה שאחד החסרונות הבולטים שיש בו היא העובדה שאי אפשר לשתות איתו ספל תה בטעם קינמון או תפוח.
לפתע נעמדה מולו בתנועה חדה:"אתה סתם צפרדע מעץ שאני מדברת אליו ורק מוכיחה בזה שדעתי נטרפת עלי!" קראה בזעם.
ואז זה השתלט עליה פתאום. תחושת העצבות הזו, שמרב עייפות גם אין כח לעצור.
"אתה גם לא עוזר לי להלחם---" אמרה ביאוש לפני ששטף דמעות הציף אותה.
היא התיישבה, מתייפחת, על הכורסא, כשידיה חובקות את רגליה וראשה בין ברכיה.
בשלווה ההיא, שהגיעה אחרי הבכיה הזו, הממרקת, היא הביטה בשקט בספל התה המלא כמעט כליל. "נו, מה אני מייללת?  יש לי יותר מחצי כוס מלאה..." אמרה בשקט ובחיוך נוגה.
בתנועה איטית היא קמה וצעדה לכיוון המקלחת ולאחר ששטפה מתוכה את טרדות היום וניקתה את עצמה ממחשבות ממיתות ופוצעות, פנתה למיטתה תוך ניגוב טיפות המים משיערה.
בחדר החלה מפנה מקום לחבר חדש שעתיד להתווסף ל"שלולית" שיצרה לעצמה על השידה. מחר, אולי מחרתיים, היא תלך לרכוש אותו. היא ידעה שתמצא. תמיד היא מצאה צפרדעים. רק הם נמצאו לה.
שניות מעטות לפני שעצמה את עיניה ושקעה בחלומות ורודים שפקדו אותה מידי לילה, היה נדמה לה, היא בעצם בטוחה ששמעה...
צפרדע גמלונית מעץ עם פרצוף חושב ועיניים טובות קירקרה לה שלבטח יהיה טוב.

 
 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
 
ולמי ששואל... כן, יש לי אוסף כזה (עומד כרגע על 51. אפילו יותר מהכוכבים של הדוד סאם).
והדייט האחרון- אני לא רוצה שהוא יהיה צפרדע.
ממש לא.
 
שבת של שלום!
פנסאית.




נכתב על ידי , 19/9/2003 10:11  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פנסאית ב-1/7/2004 18:07
 



לדף הבא
דפים:  

151,242
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , דת
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפנסאית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פנסאית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)