לא הלכתי לשום מקום.
וגם ככה החיים שלי לא מעניינים, אז מה הניג'וז? 
*
בינתיים התחילה שנת הלימודים. כדרכי בקודש, עם סיום כיתה י"ב, חזרתי לחנך י"א.
השבתון? סיפור ארוך. די מתסכל, למעשה, אבל... אני נותנת לקב"ה להוליך אותי לאן שהוא רוצה. מה שאומר שהוא מרחיק אותי בעקשנות מעיר הקודש, משאת כל חיי, ומקבע אותי לעיר העארסים וג'קו אייזנברג. מזל שעם עארסים אני דווקא מסתדרת לא רע.
אפרופו עארסים- יש לי כיתה נחמדה (לכו לעשות שיעורי בית, אמרתי!).
חלקן גם עלו על הבלוג שלי עוד לפני שזכיתי לחנך אותן (אהמממ אהמממ...) מה שאומר שיש שתי אופציות להרחיק אותן מפה:
1. לתת להם המון שיעורי בית.
2. להפציץ בבחנים.
אולי גם איומים מרומזים בנוגע לזימון הורים וכאלה. נראה.
אפרופו זימון הורים- אני מלמדת גם השנה כיתת בנים שעושה רושם משובח למדי. מה שאומר שאני לא אזכה בפרצי הצחוק שהאירו לי רגעים קודרים של מבחן משמים ו/או קטסטרופלי ו/או שניהם. (אחחח... מתחילה להתגעגע לימים שבהם על השאלה: "ציין קושי אחד בו נתקלו היהודים שברחו מהגטאות והצטרפו לפרטיזנים" ענה המבריק התורן: קושי עיקרי- שפה. היהודים דיברו יידיש ולא פרטיזנית...)
*
קצת קולטורה:
קראתי את "אל תיגע בזמיר" של נל הרפר לי ונהנתי מכל שניה. כל מי שאומר לעצמו "מה? רק עכשיו? זה ספר עתיק!" צודק.
ככה זה כשמשקיעים את מיטב השנים בהן הראיה יפה לקורא, בשביל לבחון לעומק את התמונה על הכריכה של הספר "כיסופי אהבה" בהוצאת שלגי.
לענייננו- מזמן לא נתקלתי בכתיבה כל כך קולחת ומלאת הומור ילדי וחמים. ספר שלמרות שמתייחס לתקופה נוראית בה הכושים היו תת אדם הראויים לשמש כעבדים בלבד- יש בו המון אהבת אדם.
והזכיר לי את בּוּ רדלי השכונתי שלנו. היו כמה כאלה. יש כמה כאלה בכל מקום.
או כמו שאמר האב לבתו (הילדה המספרת) בסוף הספר: "רב האנשים נחמדים, סקאוט, כשאנו מכירים אותם לבסוף".
תקראו. תפנימו את המסר. ואל תגעו בזמיר.
*
קצת היסטריה:
לפני כעשרה חדשים סיפרתי לכם על החתונה של מנחם, מנהל אתר היצירה "צורה" שבו יצא לי לקשקש קצת.
לא סיפרתי בהרחבה על הדבר שהכי אהבתי שם. הלהקה.
קודם כל- הם שרו בנוסף לרפרטואר הדוסי הרגיל גם שירים ישראלים. קצת ברי, קצת שלמה וכאלה.
שנית- הם ניגנו בין השניצל לבורקס מוסיקה אירית (כנר מהמם!) במקום לשים מוסיקת מעליות מגעילה. העוף באמת היה טעים יותר.
שלישית- הסולן החמוד שלהם מידי פעם היה קופץ מהבמה למעגל הגברים ורוקד שם להנאת כולם.מן ברסלבר קפצן ואנרגטי שממש עשה שמח ומכל הלב.
את הבחור ראיתי לאחרונה בשידור טלויזיה מסוים מאוד וישר חייכתי לעצמי.
לאישור סופי הופיע מנחם במסנג'ר שלי במוצאי יום חמישי האחרון ופנה אלי בזו ההודעה:
חגית,
את יודעת שג'קו הופיע אצלי בחתונה ושר את השיר הכי יפה בעולם?
"מה את מבינה"...
כן- כן, שפחתכם זכתה באור מן ההפקר (ככה זה פנסאים, רואים אור- לוקחים).
הג'קו, כזכור, מנגן בלהקה חסידית (כלומר, ניגן), וזו הייתה הלהקה של החתונה של מנחם שרשמתי לעצמי בחיוב הופעה שלהם בערב הגדול שלי. הוא הבחור ששר את השירים הישראלים והקפצן הופיע באחד משידורי כוכב נולד בקטעים שעוסקים בחייהם של המתמודדים (קראו לו כמדומני יניב. במלעיל).
לגבי הערב הגדול שלי- אין חדש.
כלומר, יש רב, יש להקה, יש תפריט ויש מקום.
לגבי השאר- תאזרו בסבלנות. אני עושה את זה כבר מספיק שנים. אז עוד קצת.
מה שכן- שנה חדשה.
בשורות טובות ואור לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
