ואלה קורות היום הראשון שלי בלעדייך,

הבוקר קשה כי אין עוד גוף חם לחבק,

חסרה לי השיחה שלנו על הבוקר כשאת מתלוננת שאני מקים אותך מהמיטה להסיע אותי לעבודה.

היום הבנתי אני לא יכול להתקשר אליך, גם אם אני ממש רוצה, אני מבים עכשיו שאני צריך לשים בצד את הרצונות שלי ואני מנסה לעצור את עצמי אפילו מלשלוח לך מיילים או הודעות חלילה,

ואני בכלל לא מנסה לדמיין פגישה איתך.

חשבתי על כאב,

וחשבתי על הכאב שאני חווה כרגע,

הוא חדש לי.

אין לי על מי לכעוס והגעגועים אליך מלווים בתקווה מתוקה וחששות מדאיגות,

זה מוזר.

האושר משכיח את המחשבות,

הכאב מחדד אותן ומשמר.