דרכים

שוב אני חוזרת לכאן. 

אני מתה לדבר עם מישהו אבל אף אחד לא נמצא.

אז אני מדברת עם עצמי כאן.

הראש מבולבל. יותר מדי אופציות ואף אחת מהן לא באמת אופציה. 

מצד אחד, אני רוצה להגשים את כל החלומות שלי. מצד שני, אני לא יודעת מה החלומות שלי מבקשים ממני. הם מבלבלים אותי. כל יום חלום חדש. כל פעם שיגעון אחר.

והשגעונות שלי עולים לי כסף. וזה כבר לא לי. זה לאמא שלי. כי אני לא עובדת. 

ונראה לי שאף אחד לא מרגיש ככה, רק אני.

אני ממשיכה לחשוב שאם אני רק אמצא מישהו לאהוב, מישהו שאוהב אותי גם, זה יתקן את הכל. זה כבר יותר מדי זמן בלי אהבה.

בינתיים עוד בלבול, עוד בלאגן, עוד דיכאון, עוד תחושה שכלום לא הולך להיות יותר טוב או יותר ברור. וזה ממש מתיש :(