קהלנך בד ברג הזה מת חילסי פורה מח הזה

זה נורא איך שאני מחליטה דברים חסרי טעם.

(החלטתי לביים בשנה הבאה את אבניו קיו לבגרות. רעיון טיפשי להחליט את זה ככה, כשאני בכלל לא יודעת אם אני אוכל לביים, וכשיש יותר שירים מטקסט, ומי יסכים לעשות הצגה עם בובות? ואולי במחזה הזה אין מספיק בשביל הפקת בגרות, ומי יסכים בכלל לשיר? ומאיפה נשיג בובות? ולא תהיה בעיה עם שחקנים שעושים דמות אחת ולא חשובה? וכמה בכלל צריך?)

חוצמיזה, אפילו לעשות שלוש חזרות של עשר דקות על קטע אני לא יכולה כי אין לי כוח, איך אני אביים איך.

יותר מדי שטויות מסתובבות לי בראש, באמת.