קלטתי את זה לפני איזה שבוע כשנסעתי הביתה באוטובוס - ברגע שהאוטובוס נכנס לשכונה שלי, גם אם בלילה, אני ישר נהיית לחוצה, ורמת הלחץ שלי עולה ככל שאני מתקרבת לבית שלי.
גם קודם, כשיצאתי עם הכלבה זה היה ממש אותו דבר. בחוץ היה מין אור "לא, אני פה רק לחמש דקות, תכף אני הולך" ואני הייתי מפוחדת עד מוות. ניסיתי לדמיין את הדבר ההוא שהפסיכולוג אמר לי, כאילו יש לי בועה ענקית ובלתי-חדירה מסביבי, שבראש שלי פעלה די דומה למנורות האלה שמשתמשים בהן כדי לצלות פרפרים. זה, כמובן, עבד לשניה וחצי ואז הבנתי שאני חייבת להמשיך ללכת, ורמות הלחץ שלי היו מטריפות ממש. ואז גיליתי - שככל שאני מתרחקת מהבית עצמו, ומהשטח שנראה לי קצת כמו חלל סגור (תחום ע"י מכוניות, עצים, קירות ומטפסים), אני נהיית רגועה יותר. זה ממש כמו הנקודות המלחיצות ברחוב, רק בשטח רחב יותר, והשינוי בלחץ הוא ברמת דקויות שקצת קשה למדוד. בקיצור - אני פוחדת מהבית שלי, וזה אולי הדבר הכי פאקד אפ ביקום כרגע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
