לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קהלנך בד ברג הזה מת חילסי פורה מח הזה


למען בריאות הגוף כולו יש לכרות את האיבר הנגוע.

כינוי:  Dolores Traum

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

רק תגידי לי שאת אוהבת אותי


זה כל מה שאני צריכה

נכתב על ידי Dolores Traum , 24/1/2009 14:38   בקטגוריות חרדה  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני שונאת את הפחד שלי.


לא, באמת. אני שונאת את הפחד שלי יותר מששנאתי משהו אי פעם. אולי לא באותו להט (כשהייתי בת 12 שנאתי דברים בלהט כל כך בלהט, שהייתי ממש ככה קרובה ללהצית אותם במו ידי)

 

לפעמים אני חושבת שהמאה ה21 היא לא בשבילי, ושאני שייכת בכלל למאה ה18. שהייתי אמורה ללבוש מחוך חונק, להסתובב עם מניפה, ולהיות, מה שקוראים לו בספרים ישנים, חולנית והיסטרית. באמת. כי כששואלים אותי, אני מגלה כמה צורעס בעצם יש לי. ממש כמו קשישה פולניה. בחיי. יש לי חרדות מכל דבר בעולם בערך, רגישות יתר, הפרעת קשב, חולשה בזרועות, כאבי בטן, התקפי פאניקה וקוצר נשימה, נשירת שיער, התכווצויות שרירים, כתמים אדומים כאלה של קורטיזול, לחץ דם נמוך... בחיי שאני לא מבינה איך אני עוד בת 17. ברצינות. בחורות כמוני מוצאים בדרך כלל עם מיגרנה במיטה, בחדר עם וילונות מוגפים במאה ה18.

כששואלים אותי, אני נזכרת פתאום שיש לי גוף, ושהוא לא פועל כל כך טוב. כשהייתי קטנה הייתה לי איזושהי תחושה שכן, עכשיו יש לי גוף, ויש לי שיניים שנופלות וצוואר שנתפס וריאות שגורמות לי להשתעל עד שאני נחנקת, אבל זה זמני. מתישהו הכל יעבור, והגוף שלי יפסיק לעשות לי הצגות, ואני לא אזכור שהוא שם עד גיל חמישים. ומתישהו באמת חשבתי ככה. וכשהגוף שלי נהיה מגעיל פתאום נזכרתי שהוא קיים. אני שונאת להזכר שהוא קיים. אז נכון שעקרונית אני מאוד נגד הקטע הזה של אנשים להעמיד פנים שהגוף הוא לא חשוב ושאפשר ואף רצוי להתעלם ממנו או אפילו לגרום לו נזק, אבל בפועל אני שונאת לזכור שאני אנושית. אנושית וחולה. ומגעילה. ונכון שלכולם יש קטעים דוחים, אבל איכשהו אני מצליחה שוב ושוב להיות היחידה מבין שלושים וחמישה אנשים שאף אחד לא מופתע לראות אותה מקופלת על הרצפה או נושמת לתוך שקיות נייר או בוכה בהיסטריה בגלל דבר סופר-מוזר כמו המורה לתיאטרון.

 

אה, ושום בנאדם מתחת לגיל שישים לא אמור להגיע למצב של לקחת שני כדורים אחרי כל ארוחה. שום בנאדם.

נכתב על ידי Dolores Traum , 8/5/2008 23:46   בקטגוריות חרדה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חפרי אופליה


חרג'וק מת בכניסה,

פרפרים קטנים ומרגיזים,

אנשים בקניון שמסתכלים עליי משל הייתי פריק שואו של הקרקס בורשה,

אמנדה פיילמר כל כך חייבת לדובב מכשפות,

היא גם מפחידה,

והקליימקס בsing יוצא די מחורבן בגלל המילים,

זיקוקים,

ניסיון לעבור את הכביש ללא שימוש בחוש השמיעה,

כישלון,

איש במאזה דמיו צפר לי בעצבים,

ילד בפיג'מה פעם ראשונה, גורם לי לחשוב שהעולם הפך לחלום משוגע,

אותו חרג'וק,

מנסה בכל הכוח לא להסתכל עליו,

ילד בפיג'מה פעם שניה, מבהיל אותי עד מוות וגורם לי לזנק לכיוון הקיר (אאוץ'),

פחד עצום ובלתי מוסבר, כנראה התעורר בגלל הילד בפיג'מה,

פחד רגיל של להכנס הביתה בלילה כשאין בו אף אחד,

רגיעה חלקית.

 

נדמה לי שהשפתיים שלי לקחו את sing ממש ממש ברצינות. אני בקושי יכולה להזיז אותן.

נכתב על ידי Dolores Traum , 5/5/2008 21:36   בקטגוריות חרדה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDolores Traum אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Dolores Traum ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)