קהלנך בד ברג הזה מת חילסי פורה מח הזה

לא אצליח להתרגש, אבל זה לא חסר.

גאדאמט.

אני לא יכולה ששונאים אותי. אני לא יכולה לריב. אני לא יכולה לראות שעשיתי לה לבכות. אני לא יכולה לדבר במשפטים של סרטים בלי לרצות להקיא. אני לא יכולה במערכות יחסים. אני לא יכולה להאשים, ואני לא יכולה להגיד את האמת.

דאמ, עם כל הרצון הטוב שלי להרביץ לה עם משהו כבד, אני הרבה יותר רוצה להרביץ לי עם משהו כבד.

או שאני רוצה להרגיש. או שאני רוצה מישהי חכמה. או שאני רוצה את היכולת להיות סופר איומה ולהגיד את האמת. להגיד את האמת. להגיד את האמת.

אני אהיה בסדר.

נדמה לי.

(אני כל כך לא רוצה להרגיש ויש לי הרגשה של כיתה ח'. החלק הגרוע של כיתה ח'.)

המילה "שואה" איבדה את המשמעות שלה. השמדת יהודי אירופה נחקקה כל כך עמוק בסלע שעתה היא שוות ערך לסיפור ההוא בברית החדשה, על החיה שעולה מן הים ועל סוף העולם.

השואה, ברצינות, הפסיקה להתקיים בתוך הראש שלי. היא סתם עוד אוסף של ביטויים ושל סימנים מוסכמים.