אני כ"כ מעריכה אותה, היא כ"כ מיוחדת ומדהימה.

אפילו שאנחנו מתעצבנות אחת על השנייה לפעמים אני כ"כ אוהבת אותה,

אוהבת אותה הכי הרבה בעולם!

הבנתי שהיא זאת שתשאר איתי תמיד ותלווה אותי לאורך כל הדרך,

שטוב לי אז טוב לא ושרע לי אז רע לה,

השאיפות שלי אלה השאיפות שלה, המגרעות שלי הן גם שלה, מי שאני זאת היא,

מה שמתריד אותי מטריד גם אותה וכשרע לי היא ישר רואה, לפעמים לא אומרת כלום ורק נותנת חיבוק,

היא החברה הכי טובה! הכי מדהימה!

והיא תמיד תמיד פה.

כל האהבה והחיבוקים כל היום, החיוכים והצחוקים, הריבים והאי הבנות,

הכל מאהבה.

היא פשוט האישה של חיי,

אמא.

השתנתי בזמן האחרון,

אני כבר לא לוקחת הכל ללב, לא מתעצבנת משטויות, לא צועקת.

שמתחיל ריב אני לא מנסה להוכיח שאני צודקת, אני פשוט מבקשת סליחה ומקווה שיגמר מהר,

אין לי כוח להיות מי שהייתי, נמאס לי להתעצבן מכל דבר ולצעוק תמיד, נהייתי רגועה יותר,

בטח יש קשר לזה שיניב לא בבית ולא מציק לי תמיד, אני בטוחה בזה.

טוב לי להיות ככה, מי שלא נראה לי זז הצידה וזהו, אני לא נכנסת עם הראש בקיר,

אני לוקחת החלטות בשיקול דעת, אני נמנעת מדברים שלא טובים לי ומרחיקה אותם ממני.

רק ככה יהיה לי טוב יותר - אני מאמינה.

לילה טוב (:

(עם הבת הרוסיה-תימניה הכי יפה של הבנדוד שחורפת כרגע!)