אורי סבח והסוכנויות

עוד שבוע (עיתונאי) עבר. יום רביעי אחר הצהריים והמערכת נערכת לסיום העריכה הלשונית - עימודים - הגהות. עוד תגובה אחת מדוברות העירייה ואסיים את שלי לשבוע זה.

השבוע היה קצת פחות לחוץ בעבודה, גם בגלל שהחלטתי שיהיה פחות לחוץ. את ארוחות הצהריים ירדתי לאכול מחוץ למשרד, לנוח קצת מההמולה והצעקות והבלאגן, המחלות הקבועות של כל "חלל פתוח", או Open Space בהיי-טקית. קצת אור טבעי לא יזיק למי שנוהג לשזוף את עצמו באורות ניאון יותר מעשר שעות ביום. הבעייה היחידה היא שמשרדי העיתון ממוקמים בבניין שיושב על כביש ראשי, מוקף במוסכים וברחבות אספלט.

כדי לא להכנע לניכור המבאס שמסביב החלטתי לאמץ לעצמי פינה ירוקה, מטופחת, עם מדשאות, פרחים בשלל צבעים וצל של עצי תמר ותיקים, המקום הכי נחמד בסביבה: בית קברות. ולא סתם בית קברות, המדובר בבית קברות הבריטי הצבאי, ואני לא יודע מי דואג לו בימינו אלה, אבל דשא שווה כזה לא ראיתם כבר הרבה זמן. ממש חבל לעלות עליו. מאחוריו נמצא בית קברות קסום עוד יותר, של הקהילה הטמפלרית שישבה בעיר. לטמפלרים דואגים כנראה פחות מאשר לחיילים ההודים ששירתו בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, אז אין להם דשא ופרחים, אבל יש להם עצי זית עתיקים, ומצבות ותיקות כתובות גרמנית.

בקיצור - מקום אידיאלי לברוח אליו לרבע שעה מכל הרעש והלכלוך של העיר.

מחר אני נוסע לביקור בירושלים, הזהירו אותי כבר שהעיר נצבעה בכתום, נותר רק לקוות שהמקומיים יתיחסו בצורה נאותה לסרטי הלבן-כחול שעל האוטו שלי.

טוב, התגובה של הדובר הגיעה, אז אני אחזור לעבודה לשעה קלה...