אורי סבח והסוכנויות

טוב, תגובת הדובר נופנפה לה.

הבטחתי דיווח על הידיד הכנעני שלי, אז בהקשר של ארוחות הצהריים אפשר לחזור אליו.
ביום שישי האחרון אכלתי ברווז ממולא באורז ופירות יבשים אצל עזיז. את עזיז פגשתי לפני כשלושה שבועות, בלב המהומה על הריסת הבית בחיפה. בלילה שלפני כל המכות והצעקות הוא ישב במאהל והסביר לכל מי שרצה לשמוע שהוא כנעני. פלסטיני הוא לא יכול להיות כי את השם פלסטין המציאו בכלל הבריטים, וערבי הוא לא ממש, כי ערבי זה ממרוקו עד עירק, וגם מוסלמי הוא לא ממש, כי כל הדתות הן אותו דבר. אז מה נשאר?

הכנענים כמובן. הם היו פה לפני כולם וישארו אחרי שכולנו נהגר. אבותיהם הקדומים ישבו במערות האדם הקדמון שבדרך לזכרון. שרשראות הצדפים שנמצאו במערות מזכירות לעזיז את השרשראות שנהגו להכין במשפחתו אלפי שנים מאוחר יותר. הכנענים עצמם  המציאו את האלף בית (בתור פיניקים), האוניות שלהם שייטו בכל ים התיכון והם הקימו את קרתגו ועוד הרבה מושבות אחרות. בקיצור שווה להיות צאצא שלהם. מה גם שזה מקניט את היהודים, בהמשך לויכוחי ה"אנחנו היינו כאן קודם".

בכל מקרה, את סיפורו של עזיז עצמו אני עדיין לא יודע במדויק. אני יודע שהוא כבן 60, שבסוף שנות השבעים הוא היה צריך קצת חופש מהכנעניות שמסביב ונסע לנורבגיה, שם השתקע, ויש לו חווה (מי שבאזור מוזמן). אפילו ילד נורבגי הוא השאיר באזור אוסלו. לפני כעשר שנים הוא חזר כי התגעגע לערבית הכנענית, למזג האוויר, לאוכל. אולי גם למשפחה. היום הוא גר עם אחותו בבית יפהפה בחיפה ליד המושבה הגרמנית-טמפלרית, ויודע לספר סיפורים על הואדיות והמערות באזור חיפה, לפני שכוסו בשכונות ליהודים.

בשבוע הבא הוא נוסע לחודשיים בנורבגיה (כשחושבים על זה אפשר לומר שהוא בעצם בורח מהקיץ הכנעני שמתקרב אלינו. אולי לא בא לו להיות בארץ בתקופת ההתנתקות).

אני מקווה שכשיחזור יהיו לו גם סיפורים קרירים מסקנדינביה.