שמונה שנים הייתי ירושלמי גאה, עד שבשנה האחרונה נדדתי לחיפה. איכשהוא הזדמנתי אתמול לירושלים, לביקור אצל פרופסור הזקוק לעוזר מחקר. לא נראה לי שהעבודה אצלו תסתדר, אבל בזכות הביקור הזה הספקתי גם להשתתף במצעד הגאווה שנערך אתמול בערב במרכז ירושלים. הייתי שם בעיקר בתור צופה, מעודד, מתעודד, תומך, חבר. למי ששאל הסברתי שהשארתי את החברה בחיפה ובאתי לגלות את הצדדים המודחקים שלי בירושלים.
האמת היא שיו"ר הבית הפתוח בירושלים היתה חניכה שלי בצבא. נועה שמה, והיא אחד האנשים הכי חיוביים שיצא לי להכיר אי פעם. לכן גם שמחתי במיוחד כשבית המשפט הכריע בשבוע שעבר שהמצעד יצעד, ושמחתי כשראיתי הרבה אנשים שמחים, צבעוניים, צועדים ברחובות ירושלים, שלערב אחד נצבעו בצבעים נוספים על כתום (חייבים להגיד שירושלים הרבה יותר כתומה מחיפה).
בצמתים הראשיים עמדו קבוצות של שחורים/כתומים שצעקו, ירקו וזרקו פצצות סירחון. הצועדים דיברו על סיסמאות של אהבה חופשית, שבתרגום לאנגלית (Free Love) ובחזרה לעברית יכולה להיות אהבת חינם, אבל המפגינים ממול היו מודאגים מאוד מההתדרדרות המוסרית בקרב העם היהודי. מסתבר שלא זו בלבד שיהודי מגרש יהודי, יש יהודים שגם שוכב עם יהודים. אנה אנו באים...
שנאת חינם / אהבת חינם / אהבה חופשית. צבעי הקשת במדרחוב בן יהודה
מלחמת הצבעים מול בית הכנסת הגדול ברחוב המלך ג'ורג'
בין שאר קבוצות הצועדים היתה גם קבוצת כביסה שחורה, שנוהגת מדי פעם, כך מספרים לעשות פרובוקציות שונות ומשונות בכל מיני ארועים של הקהילה ובכלל. הפעם הן החליטו להתחפש לכתומים ולהפריח סיסמאות כמו "יוגדלו לאלתר פערי השכר" או "כסף לשרים ולא לעניים", "אחת, שתים, שלוש ארבע, תחוזק קרית ארבע". גם קריאות גנאי נגד הומוסקסואלים חלקלקים, לסביות שעירות, שמאלנים, תבוסתנים, בוגדים ושאר חלאות נקראו באוויר. מי אמר שכל השמאלנים הומואים?
לסביות למען עתיד טוב יותר לילדינו (?!)
אז תעשו אהבה ולא מלחמה. שבת שלום.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: