אורי סבח והסוכנויות

שגיא נוסע ביום חמישי הקרוב להודו, לחודשיים.

גם אני רוצה....

בזמן האחרון עולים לי זכרונות מהנסיעות האחרונות שלי לתת-היבשת, כל מיני מקומות, אנשים, ריחות, תחושות.

שגיא הוא מדריך היוגה בשיעורי היוגה אליהם אני הולך בימי ראשון בערב. בזמן שהוא יבקר אצל כל מיני מדריכי יוגה מוארים יותר או פחות אני אשאר בחיפה, עם הגעגועים להודו. אני מקווה שהמחליף שלו יהיה מדריך טוב כמוהו.

לפני כמה ימים דיברתי במסנג'ר עם ידידה ישראלית מימי התיכון, שפגשתי חצי במקרה לפני שנה וחצי ברישיקש. היא חיה כעת בניו-יורק אבל חושבת מדי פעם לעזוב הכל ולברוח. הנסיעה שלי אז להודו היתה משהו כזה, עם כרטיס לכיוון אחד בלבד, כשכל שבוע מצאתי עוד סיבות להישאר בהודו, ועוד סיבות למה אני לא רוצה לחזור. והנה עכשיו אני שוב כאן, ושוב מתגעגע לחופש שהיה שם, אם כי בינתיים מצאתי גם סיבות להישאר. הסיבה הכי טובה היא מורן, אבל גם היא רוצה לבקר בהודו מתישהו, אז בעצם מה שצריך לעשות עכשיו זה רק להשלים את התיזה ולהתחפף מהמקום המטורף הזה לכמה חודשים...

טוב, השעה מאוחרת ואני צריך לישון. חוץ מזה שמטרת הקטע הזה היתה לדווח את הדיווח השבועי על אי-התקדמותי בנוגע לתיזה. אז כותרת הקטע של היום מוקדשת לשגיא, להודו ולכל היצורים באשר הם. מחר אני אמור לעזור למורן לתפוס את החתולה הלבנה שמתגוררת בחצר שלנו כדי לעקר אותה. אני מניח שהחתולה תהיה קצת פחות מאושרת, אבל אולי נקטין בכך את מאזן אי-האושר העולמי, אם נמנע מכמה גורי חתולים אומללים להתווסף למצבת חתולי הרחוב.

בכל מקרה - הדיווח השבועי:

בסוף השבוע, כרגיל, לא הספקתי כלום. ראיתי את מופע הלייב 8, קראתי את הדפים של ר' אהוד בנאי (תקראו דווקא, היום יש התיחסות מיוחדת לכתומים). היינו גם קצת בים והופ! נגמר סוף השבוע. מה שאומר שלא קראתי את המאמר כמובטח. מה שאומר שהכל נדחה לשבוע הבא. מה שאומר שאני מתחיל לזייף.

חוץ מזה, כמו כל כלכלן מתחיל במשרד האוצר, אני חושב שאני אשחק קצת עם הנתונים ואזיז את הקו האדום שלי, כלומר מעכשיו השבוע נגמר ביום ראשון ולא יום שבת. ככה אולי יהיה לי גם תמריץ לא לעבוד בימי ראשון ואני ארוויח עוד חצי יום של עבודה על התיזה. נראה.

עד כאן הדיווח. ומכאן - לילה טוב!