אורי סבח והסוכנויות

אבל גם כל אחד צריך מישהו לאהוב אותו / שיאהב אותו / לאהבה. עוד שני דברים שצריך להוסיף לרשימת הצריך.

טוב, הלילה מתקצר ואני צריך להשלים כמה דברים, אז נעבור מיד לפוסט הראשון של מוצאי השבת הזו.

כפי שהזכרתי באיזה פוסט קודם אני נוהג לאכול את ארוחות הצהריים שלי בבית הקברות שממול למשרדי העיתון. אז הפעם הבאתי קצת תמונות מאתר הפיקניק הזנוח הזה.

ראשית, כדי שתאמינו שממול למשרדי כלבו מסודרים להם בשורות, מתחת לכר דשא ירוק ובצלם של עצי דקל תמירים, עשרות חללים של צבא הוד מלכותו:

משורה ישחרר רק המוות. ברקע בקטן - בית כלבו (עלק בית כלבו, יש לנו שם 2 קומות בקושי)

הקברים הללו הם של חיילים בריטים כאמור, שמתו בשתי מלחמות העולם במאה שעברה. עדיין לא הצלחתי לברר מי דואג לטפח את הדשא שם, אבל הספקתי כבר למצוא סימנים לפעילות חשודה. על קברו של H. Hart, שהיה נהג בחיל התותחנים של הוד מלכותו ונהרג ככל הנראה ב-24/10/1914 (אני לא בטוח בתאריך לפי התמונה, צריך לבדוק את זה שוב) מצאתי מפתח. לא ברור למי הוא שייך, ואיזה דלת הוא פותח, ואיך הטוראי הארט קשור לזה, אבל הנה עוד תמונה:

פתח לעולמות אחרים?

בכל אופן, לא רק בריטים (חלקם יהודים, יש גם מגני דוד על חלק מהמצבות) והודים מתו בקרבות, היו גם איזה מאה ומשהו מצרים שנהרגו תוך כדי עבודתם על  הנחת מסילת הרכבת. אבל הם היו רק מצרים, אז לא נתנו להם פרחים ודשא. יש להם פינה קטנה עם שלט ומעליו השהאדה (לא אִלאה אלא אללה, ומחמד רסוּל אללה: אין אלהים מלבד אללה, ומחמד הוא שליח אללה).

עובדי פרך שיצאו ממצרים והגיעו לחיפה

אבל הקטע הכי ספוּקי בכל העניין נמצא מאחורי בית הקברות הצבאי, שם קבורים ותיקי המושבה הטמפלרית של חיפה. להם כנראה יש פחות דואגים מסורים, מה שאומר שבית הקברות שלהם נראה כמו שבית קברות עתיק צריך להיראות. מוזנח קצת, עם מצבות מתנדנדות שעליהן כתובות בגרמנית.

המושבה הגרמנית

גם לגרמנים היו כנראה הרוגים בזמן המלחמה, אבל האנדרטה שלהם הרבה יותר מבהילה מזו של הבריטים. מגיע להם!

קקטוסים שומרים על המצבה של החייל האלמוני הגרמני

עד כאן הפוסט המורבידי של השבוע. מיד נעבור למשהו משמח הרבה יותר!