לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

אורי סבח והסוכנויות


עורך טקסטים ביום, מלהג על תיזות לא גמורות בלילה

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2005

21 גרם (ארה"ב, 2003) בימוי: אלחנדרו גונסלס איניאריטו (או: וידויו של רוצח מסוכן)


האמת היא שהסרט היה בחירה לא כ"כ מוצלחת לפתוח איתו את השבוע החדש. מוצאי שבת, סוף סוף השבוע, לא זמן מומלץ לסרטים על חטא, עונש, שכר, נקמה, גורל. השחקנים מצוינים, הסיפור מעניין. הבימוי מאתגר, אם כי אפשר לומר שהוא גם קצת מתיימר להיות משהו שהוא לא.

 

ספוילר - אל תמשיכו לקרוא אם בטעות מתחשק לכם לקחת את הסרט בספרית הדי.וי.די הקרובה לביתכם. מצד שני, אם תכננתם לראות את הסרט, ממילא בא לכם להרוס את שאריות מצב הרוח הטוב שנותרו מעונת הקיץ, אז למה לא להמשיך ולקרוא ולהרוס גם את ההנאה מהסרט?

 

מה שהפריע לי באמת תוך כדי הסרט היה בעיקר משהו שקרה לפני שנכנסתי לסרט. הסרט עצמו מביא סיפור של כמה דמויות שנפגשות בעקבות תאונה טראגית. ג'ק ג'ורדן הוא אסיר לשעבר שחזר בתשובה והולך עם אשתו והילדות לכנסיה, מאמין בישו ומקפיד להושיט את הלחי השנייה. ערב אחד הוא דורס בטעות את מייקל פק ושתי בנותיו, אבל נמלט מהמקום. במהשך הסרט הוא ישלם על כך, או לפחות ינסה לשלם על כך ללא הצלחה. כנראה שישנם אנשים שנועדו לחטוא, ולא תמיד הם גם האנשים שנועדו להיענש. ולהיפך.

טוב, אני מנסה להימנע מהוידוי, אבל מה שקרה בדרך לסרט זה שדרסתי חתול. כן, כן, אני עשוי להיות אחראי לכך שלחתול ג'ינג'י מסוים בחיפה יש עכשיו נשמה אחת פחות. וגם אני לא נשארתי בזירת התאונה כדי לתת עזרה לפצוע, אלא מיהרתי לסרט. אתם חושבים שיש קשר בין זה לעובדה שלא נהניתי כל כך מהסרט?

כדי שלא להצטייר כרוצח קר דם, אני צריך לציין שמיד אחרי ההתנגשות בין הגלגל השמאלי אחורי של המכונית לרגל של החתול עצרתי את הרכב, ויצאנו לחפש (מורן ואני) את הנפגע. אני יכול רק לשער שהיתה התנגשות, כי היה מין בום עמום כזה וכשהצצתי במראה ראיתי גופה של חתול ג'ינג'י שרועה על הכביש. חזרנו למקום שבו הוא אמור היה להיות, אבל כבר לא נשאר שום דבר על הכביש, לא חתול, לא סימני דם, לא שערות ג'ינג'יות. מורן אמרה שהיא ראתה אותו חי, אם כי צולע לכיוון השיחים בצד הכביש. לא התעכבנו יותר מדי בנסיון לרדוף אחריו, כי כאמור מיהרנו לסרט, וגם היה חושך, אבל אולי הייתי צריך לתפוס אותו וללכת לוטרינר?

 

יאללה, העולם אכזר, ואין לי זמן ליסורי מצפון. אני צריך להשלים כמה מטלות במסגרת העבודה לפני שיסתיים לי היום הזה ויתחיל מחר. גם ככה יש מספיק חתולים ג'ינג'ים בחיפה, לא נראה לי שהוא יחסר לאף אחד (זה היה כדי לעצבן את אסף).

 

חוץ מזה, שמתם לב שבפאריס פרצו האלג'יראים, האלג'יראים לשעבר ושאר מיני המהגרים באינתיפאדה? אולי יש לזה קשר להתמשכות התיזה שלי? יכול להיות שאפילו לאלג'יראים נשבר מזה שכבר חמש שנים לא יוצא שום דבר טוב מכל האלג'יריה הזו? צריך לבדוק את הנושא.

 

עד לפעם הבאה - au revoir!

 

נכתב על ידי , 6/11/2005 23:50   בקטגוריות סרטים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בן: 49

תמונה




25,267
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לס. אורי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ס. אורי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)