אורי סבח והסוכנויות

עוד סרט כורדי / איראני / אפגני, עם כתוביות בפרסית שאפשר לנסות ולנחש מה הן אומרות (למי שקורא פרסית), על מלחמה, ילדים, מוקשים, אמריקאים שמגיעים מרחוק, עריץ (הפעם זה סדאם) שמורד מהשלטון. לא יודע אם להמליץ על הסרט הזה או לא, עוד לא החלטתי. הגיבור הראשי, נער שנקרא סאטֶלייט על שם צלחות הלווין שהוא מתקין, מזכיר קצת גיבורים ראשיים של קוסטריצה בסרטים הצועניים שלו כמו שעת הצוענים. בחור עם משקפיים גדולות שלא מתאימות לו, שמתאהב בפליטה יתומה שמגיעה למחנה האוהלים עם שני האחים שלה. בהמשך הסרט מתברר הסיפור הטראגי שלהם ובינתיים מנסים הילדים / נערים להתפרנס, בעיקר משליית מוקשים ומכירתם.

מצא את ההבדלים:

נער כורדי ממושקף ("צבים יכולים לעוף")

נער צועני חצי-ממושקף עם תרנגול הודו ("שעת הצוענים")

אחרי הסרט הלכתי למסיבת פרידה של אנשי העיתון מהעורך שעבר לעיר הגדולה, ומעוד שני עובדים ששודרגו למשרות אחרות בעיתונות ומחוצה לה. שלושה אנשים אחרים ש"הועזבו" מהעיתון בגל הקיצוצים האחרון לא הגיעו לחגוג (מן הסתם), אבל נראה היה שאף אחד כבר לא ממש זוכר אותם. ככה זה כנראה, הרבה יותר קל לשתות לשכוח ולשמוח, מאשר לחשוב בצורה "אמיתית" על מצבנו או על מצבם של אלה שעד לפני שבוע-שבועיים ישבו לצידנו במערכת.