אורי סבח והסוכנויות

לא ברור לי למה אני יושב עדיין מול המחשב.

מישהו שאני מכיר הפך היום למיליונר. לא היכרות מעמיקה, חבר של חבר מהלימודים, ובכל זאת. במקום להיות שמח בשביל הבחור, אני מרגיש חרא. כנראה שמשהו דפוק אצלי, או שלהיפך, הכל עובד כמו שצריך. הרי פרגון הוא לא אינסטינקט אנושי, כך שאם אני לא חזק בזה זה עוד לא אומר כלום.

בסוף יום שבו עבדתי משמונה וחצי עד עכשיו (עשר וחצי בלילה), אני מנסה לבדוק איפה טעיתי. למה אני עובד בשביל פחות מ-4000 שקל בחודש. ואני כבר בן 30 (בלי חום גבוה). האם זה אומר שטעיתי בכלל? האם זה אומר שאני צריך להצביע בעד עמיר פרץ? האם זה אומר שאני צריך לחדש את הקשר עם נפתלי בנט?

יאללה. אני צריך ללכת לישון, כי מחר מחכה לי יום מטורף של עבודה. צריך לגרד ידיעות נדל"ן למדור, בטח אני אצטרך לשכתב את כתבת המגזין ששלחתי היום ויצאה משעממת כמו ידיעת נדל"ן.

אבל הכי חשוב זה להודות לאל הטוב, שהביא אותי עד הלום, ובעיקר הביא את נפתלי בנט לאן שהביא (הוא באמת מותק של בחור, יוצא יחידה מובחרת, מטובי בנינו, נטוע במחנה הלאומי, אוחז באישה ובטח גם בשני ילדים. יש לו חיוך מתוק נורא ומיליון דולר במזומן בבנק).

יום חמישי אהוד מגיע למרתף. יום אחד הכל יפרח.