אורי סבח והסוכנויות

באנגלית הסרט נקרא Match Point, שם מתאים יותר לסרט על מדריך טניס שמתיידד עם אחד מהתלמידים שלו, ומסתבך בהמשך גם עם משפחתו וארוסתו.

הסרט טוב, אם כי חלקו הראשון איטי וארוך מדי לטעמי. מהחלק השני, כשהעניינים ממש מסתבכים, אפשר להיזכר שמדובר בסרט של וודי אלן. אז אם אתם הולכים לראות את הסרט אל תתייאשו מהפתיחה המייגעת, הדקות האחרונות של הסרט הן כמעט גאוניות.

ועוד המלצה: אל תלכו לראות את הסרט (או כל סרט אחר) בסינמטק חיפה, אם אתם לא חייבים. הקהל שם יוציא אתכם מדעתכם. התלוננתי בעבר, ואני מתלונן שוב: אלוהים, תציל אותי מהחיפאים האלה!!!! היום ישבו לידי שני זוגות של צופים בגיל הממוצע של צופים בסינמטק חיפה (בשנות ה-50 המאוחרות שלהם, תחילת ה-60). לכל אורך הסרט הם פרשנו את המהלכים על הבד אחד לשני: "אוי, הוא הולך לנצח", "תראה שבסוף הוא לא יצליח להתחמק מעונש", "אני לא מאמינה לו, הוא שוב משקר". לעומת זאת, באופן מפתיע אף צופה לא הוציאה באמצע הסרט את סוכריית הדבש שלה, העטופה ב-17 שכבות של נייר צלופן, טקס אופייני לנשים היושבות בשורה חמש מצד ימין.