| |
אורי סבח והסוכנויות
עורך טקסטים ביום, מלהג על תיזות לא גמורות בלילה |
| 5/2006
 המקום השפל ביותר בעולם
לא רציתי לכתוב הנמוך ביותר, אז יצא לי שפל. אבל האמת היא שים המלח הוא אחד המקומות היותר סימפטיים בעולם. אין מה לעשות, כולם בשמש, בים, בשמש, בים. עוד קצת בשמש. מעבירים את הזמן בין ארוחת בוקר לארוחת ערב.
פסוריאזיס היא מחלה די מוזרה, בעיקר כשהיא ברמה נסבלת כמו אצלי. בעצם היא לא מציקה מדי, הבעיה היא שאתה לא רוצה שהיא תציק יותר. יש כמובן אנשים שנהנים פחות מהפריוויליגיה שלי להסתכל על העניין בצורה חצי חיובית. ואז אתה מסתכל עליהם ומודה (לאל, ליקום) שמצבך סביר. ככה זה בחיים, משווים הכל – את הצרות, המחלות, הכסף בבנק, מספר השערות על הגב ואורך האיבר.
הסולאריום המרכזי בעין בוקק נראה כמו שעצרת האו"ם יכולה היתה להיראות, אם כולם היו לוקחים ברצינות את ההצעה של שחר אבן צור ומסתובבים עירומים. יש עדה של דוברי גרמנית, עדת דוברי איטלקית, עדה של נורווגים, עדת דנים, צ'כים. מעט ישראלים (רובם לא מגיעים לסולאריום שליד חוף הים, מעדיפים להישאר בבתי המלון ולעלות לגג). ייצוג נכבד מאוד לדוברי היידיש, חרדים מירושלים. וכולם נראים כמעט אותו הדבר בלי בגדים. יש ערלים ונימולים, יש שמנים ורזים, צעירים ומבוגרים, בלונדינים ושחורים.
אלש, הבחור הצ'כי שמתאכסן במלון שבו אני נמצא, טוען שאחד האורחים כאן הוא צ'כי שמחזיק עשרות מיליוני דולרים בכל מיני עסקים מפוקפקים בצ'כיה. כאן הוא יושב כל ערב בדוכן המיצים, שותה מיץ גזר ומעלעל בעיתון, בודק כנראה מה עשו אתמול המניות בבורסה של פראג. בסוף כולם אותו דבר – מעבירים את הזמן תחת השמש.
כמו שאמרו פעם חכמינו:
All that is now All that is gone All that's to come and everything under the sun is in tune
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: