אורי סבח והסוכנויות

בדרך כלל סרטים המכילים כמה סרטים קצרים אינם אחידים ברמתם. גם הסרט הזה, שמכיל שלושה סרטים בנושאי אהבה, חושניות ומיניות (כמו שנטען בתוכניה של סינמטק חיפה) סבל מהבעיה הזו.

נדלג על הסרט הראשון של אנטוניוני שלא הכיל הרבה יותר מתמונות עירום של שתי בחורות, אחת שטוחה והשניה מושתלת.

הסרט השני, של סודרברג, היה נחמד, מצחיק, וכדאי לראות אותו, ולו רק בגלל המשחק של אלן ארקין. הוא מגלם פסיכולוג שמושיב את הפציינט שלו על הספה ובינתיים מתעסק בדברים אחרים לחלוטין (בקליניקה ומחוצה לה), תוך כדי שמירה על ריכוז מרבי בשיחה עצמה. הקשר לכותרת של הסרט הוא דרך החלום האירוטי של הפציינט, אבל בסוף יש טוויסט ממש נחמד, שמעמיד באור אחר את יחסי המטפל-מטופל, וגם את הקשר שבין אירוטיקה לשגרה. חובה לכל פסיכולוג, מטופלים של פסיכולוגים, ולשאר האנשים שבטוחים שהחלומות שלהם הרבה יותר טובים מהחיים עצמם.

הסרט השלישי הוא גם היפה מבין השלושה. ביים אותו הבמאי של "מצב רוח לאהבה", וזה בדיוק מצב הרוח שלו גם כאן. הסרט נקרא "היד", והוא עוסק בקשר שבין ידיו של החייט לגופה של האשה ולהיפך. באמצע יש הרבה שמלות, כמו ב"מצב רוח לאהבה", אכזבות, בני זוג מזדמנים וצילומים בשחור לבן. כדאי לראות.