| |
אורי סבח והסוכנויות
עורך טקסטים ביום, מלהג על תיזות לא גמורות בלילה |
| 6/2006
 תיקון טעות
ביום שישי אחר הצהריים דיווחו ב-ynet על 15 הרוגים בעזה. אני הייתי לבד במשמרת, ניסיתי להבין מה קורה, איך הכתבים שלנו מדווחים רק על "כמה הרוגים", ואחר כך על שישה, שבעה, בזמן שהמתחרים מדברים על מספר דו-ספרתי. עד סוף המשמרת גם ynet תיקנו את הטעות הראשונית שלהם ועדכנו את מספר ההרוגים.
בעולם הווירטואלי אפשר לתקן את ה"מציאות", צריך פשוט להיכנס לידיעה הקיימת ולשנות לה את הכותרת. בעולם האמיתי העניינים מסובכים קצת יותר. אני מניח שכמה קצינים בפיקוד דרום היו שמחים לתקן את ה"טעות" שלהם, ולמחוק את הפקודות להפגיז "אתרי שיגור רקטות קסאם".
זו היתה משמרת מטורפת למדי, עם כותרות "אדומות", תגובות מאיימות של חמאס, תמונות מדממות מעזה, תירוצים של צה"ל. תוך כדי הלחץ של עדכון הידיעות, הניסיון לעמוד בשטף הטוקבקים, והצורך לבדוק אם יש ידיעות חדשות בסוכנויות הידיעות, חשבתי שגם אני הייתי רוצה לתקן טעות שעשיתי לפני קצת יותר מחודשיים. אנשים מתו בחוף הים בעזה, ומה שעיצבן אותי היתה המחשבה האגוצנטרית של "איך יכולתי להצביע לעמיר פרץ הזה?". אחר כך חשבתי איזה מזל יש לי שאני לא צריך יותר ללבוש מדים של צה"ל, עוד מחשבה אגוצנטרית.
קשה לומר שמה שקרה בעזה היה מפתיע. למרות שלא ברור עדיין איך בדיוק אירע הפיצוץ בחוף של בית להייה, אפשר לומר שהפגזות ארטילריות לעבר אזורים מאוכלסים לא מסייעות להפחתת מספר ההרוגים. כך גם ירי של רקטות קסאם. בני ציפר טען בבלוג שלו שאנחנו רעים. אני מניח שהוא צודק. אני יודע שיש משהו "מפונק" בדרישה להיות צודק תמיד, אבל התמונות מעזה בסוף השבוע החזירו לי שוב את תחושת הגועל ממה שהצבא "שלי" עושה.
אז אני רוצה להתנצל בפני כל האנשים שאותם שכנעתי להצביע למפלגת העבודה בבחירות האחרונות. מה שנראה היה כסיכוי לתיקון, למשהו חדש, התגלה כאותו החרא, רק עם שפם. את הטעות שלי אני כבר לא יכול לתקן. רק לנסות ולהיות זהיר יותר מפני טעויות דומות בעתיד.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: