אורי סבח והסוכנויות

אני בהחלט הייתי נגד. לא שאני

מצדיק אותם אבל גם אותנו אני לא לגמרי

מצדיק. בכלל בעסק הזה אין צדיקים. אשמים

המדינאים והעיתונאים. משני הצדדים. צריך היה

לעשות משהו. להגיש תכניות, לציר מפות, להציע

להחזיר שטחים. אבל לא את ירושלים. את הדתיים

אני ממילא לא אוהב, אפשר אפלו להגיד שדי שונא

עכשו באדמה.

אני הייתי אומר: מי שהולך למלחמה אחת

הוא פטריוט. מי שהולך לשתים - אין לו מזל.

אבל מי שהולך לשלש הוא אדיוט, חביבי.

זה טוב, לא? אסור לקחת דברים יותר מדי

ללב. מה זה עוזר. החיים זה משחק,

העולם זה במה, זה מה שהייתי תמיד אומר.

אבל עצבן אותי הסגן-אלוף הזה. אין לו חוש הומור

יש לו יותר שכל באצבע הקטנה מאשר בכל הראש.

זה טוב, לא? אבל גם זה יעבר, רק לא להתרגש,

לא כדאי להתאבד בגלל זה

עכשו באדמה.

אנחנו שבעה

קבורים בגבעה

על יד העיר.

צאן לא ילחך את העשב מעל קברותינו,

קוץ לא ינעץ בבשר.

מעגל החיים, כמו שאומרים, נפתח ונסגר.

היינו כמו שאומרים דלת

אל עולם רחב, באמת רחב-ידים.

יכלנו ללכת, להוליד, לסברל.

היינו פרוזדור

שלא מגיעים בו לשום מקום.

את זה אנחנו מבינים היום.

יזכרו אותנו אלה שלא יכולים לשכח.

דמותנו נמחקת שעה שעה.

מלים: נתן זך

לחן: שפי ישי

אני לא יודע אם אני בעד או נגד המלחמה. ברור שאני נגד מלחמה, אבל אני לא בטוח שהתגובה הישראלית לא היתה מוצדקת בתחילה. אני רק מקווה שה"מבצע" הזה לא יתפתח למלחמת לבנון שנייה (שלם על 40 ק"מ וקבל 18 שנה בבוץ חינם). הכי הייתי רוצה שיעזבו אותי בשקט. אבל כנראה שאי אפשר לבקש את זה כאן...

(May all beings be happy)