אורי סבח והסוכנויות

בחיים צריך סדר. צלילים מסודרים יוצרים מנגינה, תמונות ברצף יוצרות סדר, אותיות מסודרות יוצרות מלים, רצף של זכרונות יוצר תחושת זמן. רעיונות מסודרים יוצרים אמונה (אם יש).

הסרט המעניין הזה מתאר מה קורה לאנשים שמחפשים את הסדר "בכוח". אלייזה מגלה במקרה שיש לה כישרון מיוחד לסדר אותיות, או יותר נכון למצוא את הסדר הנכון של האותיות הנכונות במלים. היא מנצחת בתחרויות האיות בביה"ס ובמחוז (התחרויות האלה הן משהו די מטורף, הן משודרות בערוצי טלוויזיה ארציים בארה"ב. היה על הנושא סרט תיעודי נוגע ללב). אבל הנצחונות באים לא רק בגלל שהיא משננת מילונים בעל-פה, אלא בגלל שיש לה חוש מיוחד למלים.

אבא של אלייזה, סול (ריצ'ארד גיר) אוהב לסדר את העולם שלו. בצורה הגיונית ומסודרת הוא מנתח טקסטים מיסטיים של קבליסטים יהודיים ומקווה שיום אחד יפענח את השיטה שתאפשר לו להתקרב לאלוהים. מין היגיון מערבי כזה, אתם מבינים - אם נמפה בדיוק את כל הפרטים הקטנים, נתרגם במדויק את כל הטקסטים, נמספר אותם, נכתוב הערות שוליים כמו שצריך, אפשר יהיה לשחזר את ההתגלות של בודהא, את העלייה לשמיים של אליהו, וגם להבין למה בדיוק התכוון האר"י (או אבולעפיה).

התבלבלתם? לא נורא, עוד מעט הכל יסתדר.

אחד המושגים החשובים בקבלה הוא "תיקון עולם", כשבעצם המטרה היא לעזור לאלוהים לסדר את כל הבלאגן שהוא ברא. אשתו של סול, מרים, עוסקת גם היא בתיקון עולם, אבל רק במהלך הסרט מתברר לנו באיזו צורה. בואו נאמר שהיא לוקחת את הדברים בצורה "מילולית" מדי, ועם זאת, היא היחידה שבאמת מנסה לסדר את העולם, לאסוף את שברי האור והזכרונות וליצור מהם משהו חדש (מה שכמובן הופך אותה למשוגעת האמיתית בסרט).

אז מה הקשר בין מלים לבין העולם? האם באמת הכל נברא במלים? האם למלים יש קשר לעולם, או שהן רק מוסכמות? האם יש דרך אחת להארה? או שבעצם הדרך האמיתית להארה היא להבין שאין שום דרך לשם?

הבעיה עם הסרט היא שהוא עוסק ביותר מדי שאלות ונושאים. אפשר היה לוותר על העיסוק בהארי קרישנה, סימבוליות נוצרית, וקבלה יהודית. אפשר היה לוותר על ההסברים המדוקדקים והמעייפים של סול לבתו בנושאים האקדמיים המשעממים שבהם הוא עוסק. אבל למרות שהסרט הוא סרט טוב ומומלץ, הוא גם סרט הוליוודי, ולקהל האמריקאי צריך ללעוס הכל טוב טוב ולטפטף להם בזונדה ישר לווריד. ככה זה - אין רע בלי טוב. ואין סרט עם ריצ'ארד גיר בלי טרחנות מאוסה.