אז במקום מצעד היתה עצרת. במקום הומואים פגשתי חברים, סטרייטים ברובם, ובמקום מכות עם חרדים היו דוכנים לממכר משקאות, בייגלה (עם זעתר ירושלמי) וספרי תועבה. ואף על פי כן, ואולי בגלל כל אלה - היה חשוב לעלות אתמול לירושלים, ולהפגין בזכות הזכות הפשוטה של בני אדם לחיות ולתת לחיות.
אחי, משמאל, עם עוד לסבית גאה, אתמול בירושלים (תצלום: יהונתן קלינגר. מצאתי במקרה בפליקר)
רבי עקיבא אמר ש"ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה. פשוט, לכאורה, אבל בעצם כל כך קשה. נראה שיש אנשים ומגזרים שמעדיפים לשמר דווקא את שנאת החינם לכל מי ששונה ומתנהג קצת אחרת. אבל אפילו ר' מאיר (שפלט כמה שטויות בנושא אהבה חד-מינית) אמר שרק הלא נורמלים הם הנורמלים האמיתיים. כמו שח"כ דב חנין אמר אתמול - חברה שבה קיים עוני, אי צדק, חברה שבה ילדים בבית חאנון ובשדרות לא יכולים לישון בשקט - היא הלא נורמלית, ודווקא העצרת אתמול ביטאה את הדבר הכי שפוי שאפשר לעשות.
לשנה הבאה בירושלים המשוחררת!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: