אורי סבח והסוכנויות

(מורן הקציבה לי רק עשר דקות לכתיבת הבלוג, אז קבלו תרגיל בכתיבה מהירה)

ועדה שמינה ראש הממשלה, שהוא גם שר הרווחה הגיעה למסקנה (הלא מפתיעה) כי "במשרד הרווחה אין יד מכוונת, הנהלת המשרד חלשה, היא אינה מקיימת תהליכי קבלת החלטות מסודרים ושבויה בידי ועד העובדים". זו ידיעה מהעמוד הראשון של "הארץ" ביום שישי האחרון.

ידיעה אחרת (מהעמוד השני) מראה מה התוצאות של הידיעה הקודמת: ארקדי גאידמק פינה באופן לא מסודר את ילדי שדרות ומשפחותיהם לאילת.

ובאמצע, בין שתי הידיעות האלה עומד אדם די פאתטי. קוראים לו עמיר פרץ, תושב שדרות, שהבטיח להילחם למען רווחה, ובסוף סתם נלחם, בשביל הפנאן. הוא חושב ש"התופעה הזו לא יכולה להימשך", בהתייחסו לאוטובוסים של גאידמק. אבל הרי ברור שהתופעה הזו תהפוך לדרך היחידה שבה (לא) ייפתרו דברים במדינה המפריטה עצמה לדעת שקוראת לעצמה "ישראל". אולי מדינה יהיה מוגזם לקרוא לה. עדיף מיזם.

מדינה שבה ערוץ מסחרי מארגן "יום טוב" למען ילדים חולים, מדינה שבה אזרחים שממנים את תקציב הביטחון השמן בעולם מתבקשים לתרום לרווחת החיילים, מדינה שבה אנשי עסקים קונים תרופות לחולי סרטן, מדינה שבה בעלות בנקים מממנות תוכניות לימודים על "האושר" לילדים, מדינה שבה חברות סלולר צובעות את מגרשי המשחקים בשכונות המצוקה של העיר.

אז התופעה הזו לא יכולה להימשך - היא כבר דוהרת קדימה.

(סליחה על חוסר הלינקים - זה בגלל חוסר הזמן)