ב-1988 יצא האלבום "ירוקות" של מאיר אריאל, קצת אחרי האינתיפאדה, שמאוחר יותר כונתה "הראשונה". האלבום נפתח בשיר מדרש יונתי:
שאלו על לב ירושלים
שאלוה לשלומה
אבנים בלב ירושלים
כיכר השוק הומה
בשקרים ועוול מתעטפת
לרגל מלאכת החומה
אך מבעד לצעיף נשקפת
עירנו עירומה.
15 שנים מאוחר יותר התחילה ישראל במלאכת החומה. חומת הפרדה מוקמת ממזרח לקו הירוק, בין שטחי ישראל (פלוס הרבה מאוד דונמים פלשתיניים) לשטחים הכבושים.
ושמיטה כהלכה אתה כבר יודע לעשות
שאתה רץ לקחת עוד ועוד אדמות?
בספק מרמה, בחשד גזל, בחסות חשיכה, בחסינות מושל?
הזו גאולה? הזה כבודה?
כגנב במחתרת יהודה?
אתמול התפרסם דו"ח שדיווח על מה שידענו כבר קודם. 40% משטחי ההתנחלויות הוקמו על אדמות פלשתיניות פרטיות. בתחילתו של "המפעל הציוני" הזה, הופקעו קרקעות בתואנה שמדובר בהפקעות לצורכי ביטחון. מאוחר יותר הפסיקו להשתמש בתירוץ הזה, אבל אפילו "שומרי החוק השמאלנים" של בג"ץ לא טרחו להפסיק את הנוהג הציוני המוכר של יישוב יהודים על אדמות של פלשתינים.
אז מה אנחנו עושים כדי להפסיק את משטר האפרטהייד הקיים פה מתחת לאף?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: