באיחור של שבוע אני שולח אתכם לכתבה של "עובדה" ששודרה ביום חמישי שעבר על מאריא, ילדה שנפצעה קשה בפעולת "סיכול ממוקד" של צה"ל בעזה, שקצת יצאה מהמיקוד (בעברית אומרים - יצאה מהפוקוס). הילדה המקסימה הזו, שמשותקת מהצוואר ומטה ומחוברת למכונות הנשמה, היתה נושא לכתבה של גדעון לוי ב"הארץ" לפני חצי שנה. איכשהו, למרות שאני איש של מלים, קשה להתחבר לסיפור כזה דרך מלים בלבד. צריך לראות את הכתבה כדי להבין.
גם את תערוכת תמונות השנה World Press Photo המוצגת בדיזנגוף סנטר צריך לראות, ואת אחותה הקטנה, עדות מקומית, של צלמים ישראלים. האסונות של הכדור עליו אנחנו חיים נשארים אותם אסונות, המלחמות נראות דומות, ועדיין מספיקה תמונה אחת של פגיעת קטיושה, או אבא שמחבק את בנו קטוע היד כדי להרגיש את הכאב, הפחד. הייתי מביא לכם כמה דוגמאות, אבל באתר של התמונות הזוכות ביקשו יפה לא להעתיק אותן, פשוט תלחצו על הקישורים.
ומי שרוצה להתרשם במו עיניו - מוזמן לביקור חטוף ברחוב הקצבים בשוק הכרמל. הזדמנו לשם (כמעט) בטעות ביום שישי האחרון, ואני יכול להבטיח לכם שהטעם של הסטייק שאתם אוכלים יהיה שונה אחרי שתראו תערוכה של ראשי פרות ופרים מביטים עליכם בעיני עגל (מזדקן אמנם, אך כזה שסיים את חייו בלי התראה מוקדמת).
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: