| |
אורי סבח והסוכנויות
עורך טקסטים ביום, מלהג על תיזות לא גמורות בלילה |
| 1/2007
 דיווח מאחורי הקווים
אתמול היינו במופע סטנד-אפ ישראלי-פלסטיני. בכל מיני מקומות כבר כתבו שתיאורי המשתתפים במופע נשמעים כמו בדיחה: עולה חדש, אמריקאי ממוצא פלסטיני, קתולי שחזר בתשובה והיום הוא חרדי, ואמריקאי שחור יהודי, על במה אחת (אם כי כל אחד העלה מופע בנפרד). היו קטעים מצחיקים מאוד, היו קטעים מצחיקים קצת פחות, אבל בסך הכל היה מופע מוצלח מאוד. אפשר עוד להספיק לראות אותם ביום רביעי בירושלים.
המוצלחים ביותר היו גם ה"מוזרים" ביותר. האנשים שחצו את הקווים ו"החליפו" את הזהות הישנה שלהם בחדשה. את ישראל קמפבל החרדי, ואהרון פרימן היהודי-השחור קשה לתייג (למרות שזה מה שבדיוק עשיתי במשפט האחרון). אין בן אדם שאפשר לתייג, אבל בואו נודה בזה - רובנו די דומים לסביבה שבה גדלנו. צריך אומץ מיוחד כדי להחליט שאתה מסיר את המסיכה הרגילה שלך ומנסה אחרת.
חשבתי על זה ביום עיון שהיה לפני חודש על הספר של הלל כהן - "ערבים טובים". הדוברים שיבחו את הספר, דיברו על ההצלחות והכשלונות ה"מתודולוגיים", אבל הלל ניסה לומר שאולי צריך להסתכל על סיפורם של הפלסטינים משתפי הפעולה גם מזווית קצת אחרת. מדובר באנשים שחצו את הקווים, ש\חלק גדול מהם היו בוגדים, אנשים שמכרו את ערכיהם תמורת טובות הנאה, אבל הם גם אנשים שהצליחו לשים בצד את כל הסיפור הזה של "נראטיב לאומי" והחליטו שיש דברים אחרים חשובים יותר.
הוא לא התכוון לומר שהשב"כ צריך להשתמש במשתפי פעולה כדי להמשיך ולפורר את מבנה החברה הפלסטינית בישראל ובשטחים. הוא רק ניסה לומר שאנשים שחוצים את הקווים הם דמויות מרתקות, מיוחדות, שלכל אחד מהם יש סיפור משלו.
כמובן שהתגובות לדברים האלה היו נדהמות עד מתלהמות. אנחנו מפחדים מאנשים שחוצים את הקווים. התוויות האלה (חרדי, שחור, יהודי, אמריקאי, גבר, שמאלני, ערבי, טרוריסט) עוזרות לנו "לסדר" את העולם ולהבין אותו. בעצם הן עוזרות לנו להחליט מה "נורמלי" ומה לא נורמלי. מה מימין לממוצע ומה משמאלו. כשמישהו מעמיד בספק את כל ההיגיון שמאחורי החלוקה הזו ואת צירי ה-x וה-y שלפיהם אנחנו מנווטים ביום-יום, תפיסת העולם והמציאות שלנו נראית קצת פחות מוצקה וברורה.
אז מחיאות כפיים לכל החוזרים בתשובה, החוזרים בשאלה, המתגיירים, המתפקרים, העולים החדשים, המהגרים הישנים.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: