| 3/2007
על עקביות אינטלקטואלית - הערת שוליים בנושא גדי טאוב וזכויות עובדים
ועדת שרים לחקיקה אישרה לפני כחודש הצעת חוק של חברי הכנסת שלי יחימוביץ', יואל חסון וגלעד ארדן, האוסרת
על מעסיקים לחשב תשר (טיפ) כחלק משכרם של עובדים במסעדות ובתי קפה, בבתי
מלון, במספרות, בשליחויות, במופעי בידור או בכל תחום אחר. הצעת החוק אוסרת מפורשות על מעסיקים ליטול לעצמם את התשר, ומחייבת אותם לשלם אותו לעובדים בנוסף על שכר המינימום.
בדומה לחוקים חברתיים אחרים, אחת הטענות נגד החוק היא שהוא יפגע דווקא בעובדים. אחד הטיעונים נגד העלאת שכר המינימום, למשל, הוא שהדבר יגרום לעלייה באבטלה, כי מעסיקים לא יוכלו לעמוד בתשלום לעובדים, וייאלצו לפטר עובדים קיימים, או להימנע מהעסקת עובדים חדשים. באופן דומה, ניתן לטעון נגד חוק ה"טיפים" שהוא יפגע ביכולת בעלי המסעדות והפאבים להרוויח, והם ייאלצו לשכור פחות עובדים ומן הסתם להפסיק לשלם להם שכר, או להפסיק להעניק להם את ה"זכות" לקבל טיפים בבתי העסק שלהם.
טענות כאלה נשמעות בדרך כלל מאנשי הימין הכלכלי. "מה לחוקים, לתקנות, להגבלות ולשוק חופשי?", הם שואלים, "מדוע שהממשלה תתערב ביחסי עובד ומעביד? הבה ניתן לשוק החופשי המשוכלל , ליד הנעלמה, לכל הנסים והנפלאות לווסת כמה צריך לשלם לכל עובד, באיזה אופן, כמה שעות הוא צריך לעבוד ביממה, וכמה אחוזים יופרשו לקרן השתלמות".
דוגמה לטיעון מסוג זה מצאתי באתר NRG:
מקומות בילוי מעסיקים מלצרים בזול, ובין
השאר בשל כך הם פורחים. המלצרױת והברמניױת הן עבודות זמניות שהשכר בהן
מגיע בעיקר מטיפים. הן מאפשרות לאנשים צעירים, שמוכנים לעבוד קשה, להרוויח
לעתים קרובות יותר מהשכר הממוצע במשק. זאת הזדמנות לצעירים לממן לימודים,
מגורים, ובילויים, שבדרך אחרת לא היו מצליחים לעשות זאת. כשהממשלה עצמה
היא המעסיק הגדול ביותר של עובדי קבלן עשוקי זכויות, זה נלעג, שלא לומר
צבוע, שחברי הכנסת ייראו כצדיקים על ידי "הגנה" שהיא למעשה פגיעה במשכורתם
של צעירים.
העובדים, אם כך, מרוצים מהמצב הקיים, שבו המעסיק לא משלם להם שכר. מה גם שהממשלה עצמה פוגעת בזכויות עובדים, אז איך ייתכן שאותה ממשלה תדרוש מאחרים לשמור על זכויות אלה? (באופן דומה ניתן לטעון שעובדי הרשויות לא מקבלים את שכרם בזמנם, ולכן בתי הדין לעבודה צריכים להפסיק לאכוף על מעסיקים אחרים תשלום שכר בזמן).
עד כאן טוב ויפה. הנושא די משעמם (אפשר להודות) - כלכלה, חברה, זכויות עובדים. גם הטיעונים שחוקים. העובדה המעניינת היא זהותו של אותו כותב ב-NRG: גדי טאוב. סוציאליסט, תומך בזכויות עובדים, נלחם בפגיעה בעובדי קבלן. טאוב אפילו הביע לפני כמה שבועות תמיכה בעמותת "התו החברתי" שעוסקת בזכויות עובדים.
טאוב יצא למלחמת חורמה למען חיי הלילה של תל אביב (כי ידוע שרק בתל אביב יש חיי לילה אמיתיים). את עיקר האש והעשן הוא מפנה נגד הצעות לאסור על עישון במקומות בילוי. אבל לצד התמיכה במעשנים, נראה שהוא מוכן גם לוותר על אג'נדה חברתית כזו או אחרת.
אז בזמן שטאוב מאשים את התוקפים אותו בכך שהם מפנים להט מוסרי על עניינים "לא חשובים" כמו עישון, ושוכחים עוולות אחרות, כמו כיבוש, זכויות עובדי קבלן, פגיעה בשירותי בריאות הנפש, כדאי לתהות האם הוא עצמו לא שכח שגם למלצרים ולברמנים יש זכויות שניתן להגן עליהן?
והערה לסיום:
מסתבר שגם כששומרים על רוחניות מודעת ועל קשר ל"אמא הודו", אפשר לא לשלם שכר ראוי למלצרים.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: