| |
אורי סבח והסוכנויות
עורך טקסטים ביום, מלהג על תיזות לא גמורות בלילה |
| 4/2007
חדירה לצפון - פוסט אורח
טוב, הפעם אני שמח לארח את מורן בפוסט אורח. הכותרת היא שלי (בתפקיד עורך הבלוג), והנושא הוא הסרט שראינו בשבוע שעבר:
שורטבאס (ארה"ב 2006), בימוי: ג'ון קמרון מיטשל
הצנזורה, כשלעצמה רעיון אנכרוניסטי להפליא, פסקה שיש להקרין את הסרט הזה רק אחרי עשר בלילה. כך שבעוד שבחמש אחר הצהרים מוקרנים בבתי הקולנוע סרטים המשופעים בקללות הומופוביות ובאלימות מחרידה כלפי נשים, דווקא הסרט הזה, שמעצים את אותם "מדוכאים", ועושה זאת ברגישות, במתיקות ובהומור, מוגדר כלא יותר מפורנוגרפיה. לכו תבינו. לא באמת - לכו, ותבינו! אני לא מיתממת - זה סרט שעוסק בסקס ועל כן רואים המון ממנו (וזה אכן חלק מהכיף), אבל אף אחד לא ייפגע מהצפייה בו, למעט אמריקאיים פטריוטיים ושמרנים - שמאוד קשורים להימנון שלהם... ושכבר החלו לחיות את המיתוס של ה-11 בספטמבר.
כי הסרט מציע הסתכלות אחרת, רוצה לומר פמיניסטית, על אמריקה, על יחסי הכוחות, על הפרטי שהוא בעצם ציבורי. יחסים (בין גברים לגברים, בין גברים לנשים בין נשים לנשים) הם לא בלתי קשורים ליחסים בינלאומיים ובמרכזם (אולי זה מה שזעזע את הצנזורים, אבל נאמר כבר מזמן בתאוריות מגדריות) - יחסי הכוחות בין החודר לנחדר.
במונולוג מרכזי המבוצע בידי הומו קשיש, ראש עיריית ניו יורק לשעבר, הוא מחלק את העולם לאלו שנחדרים ואלו שלא. הנחדרים זוכים לשפיות. אלו שלא, מאבדים אותה. הנחדר מפנים את האמת של אובדן השליטה. זה שלא, מנסה לשווא להאחז בה. ה-11 בספטמבר, החוויה של אובדן הפאלוס הלאומי, של חדירת הזר לתוך המרחב הבטוח של העיר, היתה בשביל מרבית הניו-יורקים האמת היחידה בחייהם. החזרה לשפיות.
את שאר הסרט מעניין לראות בהמשך לנקודת המבט הזאת. כל דמות חווה את האיזון הזה באופן שונה. הדרך של כל אחת אל המוכנות לוותר על השליטה, האפשרות להחדר.
טוב, היתרון בלא להיות אורי קליין הוא שאני יכולה לעצור כאן ולא להרוס את הסרט עם פירוט מלא של כל דמות ולהוציא את החשק לראות את הסרט. חשק זה חשוב.
ברור שאני ממליצה.
עד כאן הפרשנות הפמיניסטית. אני רציתי להוסיף רק עוד שתי הערות:
אחת - הפרשנות הפמיניסטית הזו מתאימה לפרשנותו של אבן חלדון, אבי מדעי החברה, שהסביר כי יש מחזוריות בהיסטוריה: האימפריות עולות, נרקבת מבפנים, נחדרות מבחוץ על ידי ברברים, שמתיישבים בלב האימפריה ומקימים אימפריה משלהם, שגם היא תירקב מבפנים, תיחדר מבחוץ וחוזר חלילה.
שנית - חייבים להזכיר את מופע הקולנוע של רוקי, שגם הוא מספר בין השאר על זוג סטרייטים שמגיע (בטעות?) למין ממלכה מוזרה שכזו שבה כולם מחליפים את כולם, שגם בו יש מספר/מנחה מעין טרנסווסטיט, ושגם הוא נגמר בצילום Zoom Out של העולם שממשיך להסתובב.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: