| 4/2007
משל כוסות הפלסטיק לכבוד אחד במאי
 הנה נכנס לו חגם של הפועלות והפועלים, העובדות והעובדים. למרות שמזה כשבוע אני מזכיר לעצמי שאני צריך לכתוב קטע לכבוד האחד במאי (במסגרת קריאתם של הלוחצים החברתיים לבלוגרי כל הארצות ומקומות העבודה להתאחד ולהביע סולידריות), טרם הספקתי להעלות משהו על הכתב, וכבר צריך ללכת לישון, כי מחר יום עבודה. כן, אני לא אציין את 1 במאי במצעדים, אלא במשמרת רגילה.
לא רציתי לכתוב על הדברים הרציניים, שעליהם כתבו, כותבים ויכתבו מספיק פעמים - העבודה תמורת שכר סופרים במקום תמורת משכורת ראויה, בלי להיות זכאי לתנאים סוציאליים; הישיבה מול נציגת ההנהלה שמנסה להסביר לי שאני טועה בחישוב סעיף מסוים במשכורת, והמשפט המופרך שיצא לה מהפה כשהוכחתי לה שאני צודק: "אה, זו טעות. נצטרך לשנות לך את החוזה". כל אלה דוגמאות מעציבות מדי, והיום הרי יום חג.
רציתי לספר לכם על משל כוסות הפלסטיק. האמת היא שלא במשל עסקינן, אלא
בסיפור אמיתי, המתרחש מדי יום ביומו במקום העבודה שלי. סמוך לאקווריום
מחוסר החמצן ("המרחב הפתוח" החנוק) שבו אני עובד כמעט מדי יום נמצאת פינת
הקפה. מכונת קפה יש בפינת הקפה (יפה). כיור יש בפינת הקפה (מתבקש), אפילו
תמי-בר יש בפינת הקפה, עם מים קרים ומים חמים. מה אין בפינת הקפה? כוסות
פלסטיק שישרתו את העובדים (המשרתים את בעל העסק).
עכשיו הפסקה קצרה במשל. נעבור לחידת הגיון קצרה: מה עושה עובד שמגיע לפינת הקפה, עומד מול התמי-בר ורוצה לשתות מים קרים אבל מגלה שאין בנמצא כוסות פלסטיק (למרות שיש מתקן לכוסות פלסטיק - הוא פשוט ריק)? התשובה: מתבאס.
מה עושה אותו עובד לאחר שהוא מביט ימינה ומגלה שעומדת שם מכונת קפה?
התשובה ההגיונית: לוחץ על הכפתור של המשקה הכי מגעיל, מחכה שתיפול כוס פלסטיק, שולף אותה במהירות מהמתקן, מביט בחדווה על כל השוקו נשפך מהמכונה אל הכיור דרך הצינור שמחובר לתחתית המכונה (את הכוס הרי שלפנו במיומנות), ומשתמש בכוס המחולצת כדי לשתות מים קרים.
התהליך הזה מתבצע לדעתי עשרות פעמים בכל יום בפינת הקפה הנ"ל. אני זוכר את הפעם הראשונה שבה השתמשתי בטריק המתוחכם הזה. הסתכלתי טוב טוב לכל הצדדים כדי להיות בטוח שאף אחד לא יתפוס אותי. שתי שניות אחרי שאחזתי בחדווה בכוס פלסטיק ראיתי אחד מעמיתיי לעבודה שולף בנון-שלנטיות שתי כוסות פלסטיק בשבילו ובשביל עוד אחד מהעובדים שיצא להפסקת שתייה.
שכן כך מתנהל לו העולם (ואנחנו "חותכים" במהירות לנמשל, כי הרי צריך ללכת לישון - מחר יום עבודה). המנהלים הגדולים לא שותים בפינת הקפה של העובדים. הם לא משתמשים במכונת הקפה שפולטת משקאות עכורים עם משקעים אפרפרים של תמציות נס-קפה ואבקות חלב כשרות פרווה. הם משתמשים בשירותי מכונת האספרסו (אם לא בשירותי המזכירה שמפעילה את מכונת האספרסו). אני לא חושב שהם מודעים לחסרונן של כוסות הפלסטיק.
לעובדים מן הצד השני, לא כל כך אכפת שעשרות כוסות קפה, שוקו, קפוצי'נו, קפה הפוך בלי סוכר, "חלב חם " נשפכות לכיור. הם רוצים לשתות מים באמצע משמרת לחוצה.
ומה קיבלנו? עובדים ממורמרים ("שוב לא שמים לב אלי"), מנהלים מנותקים, בזבוז משאבים (מישהו צריך לשלם על כוסות הקפה שנשפכות לשווא). משל ליחסי עבודה נורמטיוויים.
מה אפשר לעשות? להגדיל ראש. מכל אחד מהצדדים אפשר לדרוש קצת הבנה לצד השני. אני מודה שאף פעם לא ביררתי באמת את מי צריך לשאול ולמי צריך לפנות כדי לקבל כוסות פלסטיק. אולי כל התעלומה תיפתר כשיתגלה שמדובר במזימה של צפריר רינת, הכתב הירוק של "הארץ", שמעוניין לחנך את עובדי הדסק להפסיק לבזבז כוסות פלסטיק ולעבור לשיטת ה"כוס זכוכית לכל עובד"? משום מה אני קטן-אמונה בנוגע לכך. ותמיד יש את הנימוק הוותיק: בטח מישהו כבר שאל פעם את אחראי המשק / סמנכ"ל תפעול ופינות קפה ושום דבר לא יצא מזה.
המעסיק מן הצד השני יכול להתעניין בעובדים שלו (לא יזיק למנהלים לעבוד יום-יומיים, שבוע-שבועיים בתור עובדים מן השורה, זה טוב לא רק בתור גימיק לסדרה בערוץ 8). בעיקר נראה לי שהמעסיקים יכולים להבין
שאיזה ועד של עובדים, אפילו ועדונצ'יק, יכול לסייע גם להם לפתור בעיות
בארגון, למנוע בזבוז משאבים, ולתת לעובדים הרגשה נעימה יותר במקום העבודה.
ובכלל, פה אני עובר לפינה לאיש העסקים הקפיטליסט: לדעתי יש נישה שלמה שעדיין לא ניצלו אותה - יועץ (מה פתאום יועץ? קואצ') ליחסי עבודה לארגונים.
אתם יודעים כמה כסף מבזבזים חברות וארגונים בגלל חוסר שביעות הרצון של העובדים ממקום העבודה שלהם? כמה עובדים עוזבים, כמה כסף צריך להשקיע במודעות השמה, כמה זמן צריך להשקיע בראיונות, כמה ידע הולך לאיבוד בגלל עובדים ותיקים שכבר נמאס להם לשלוף כל פעם כוס פלסטיק ממכונת הקפה כשהם רוצים לשתות מים קרים? אתם יודעים כמה אפשר היה באמת לייעל את תהליכי העבודה אם המנהלים היו יודעים כמה זמן מתבזבז בתהליכים שכבר התרגלתי לעשות "על עיוור"? אני בטוח שאפשר לצייר גרפים, ולהביא הוכחות מספריות (ככה זה עובד היום) שאפשר לשפר את תפוקת העובדים אם יתייחסו אליהם טיפה, אבל טיפה נחמד יותר.
ואם לא - אז רבאק, תשימו כבר כוסות פלסטיק ליד התמי-בר!
עדכון חשוב (1/5): כמה שעות אחרי שנכתב הקטע הזה הוחלפה מכונת הקפה והגיעו גם כוסות חד-פעמיים למתקן שליד התמי-בר. קראו על כל זה בפוסט החדש.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: