| |
אורי סבח והסוכנויות
עורך טקסטים ביום, מלהג על תיזות לא גמורות בלילה |
| 12/2007
 תפוזינה - לא מה שחשבתם
השבוע נערך באילת כנס אילת לעיתונות. מכיוון שאני עובד בעיתונות, מרוויח משכורת
של עובד בעיתונות, ולא מסוגל להעניק לעצמי חופשה של שלושה ימים באילת, לא השתתפתי בכנס, אבל קראתי את דיווחה של וולווט מהכנס, ובעקבותיו את דיווחו של אורי קציר.
אם יש לכם זמן - אני ממליץ לקרוא את הדיווחים האלה, במיוחד את זה של קציר, במיוחד את החלק על עתיד העיתונות, או עתיד העיתונאים בעיתונות. למי שאין זמן - הכותרת היא שאין עתיד. רוב האנשים העוסקים במקצוע הזה אינם רואים בו את עתידם, קובע קציר, ואני חושש שהוא צודק.
אז מה הקשר לתפוזינה?
כמו שמתפוזים עושים מיץ תפוזים, כך מעבודת העיתונאים עושים עיתון. את שניהם סוחטים היטב, מוציאים להם את המיץ, מוהלים קצת עם מים, (מוסיפים חתיכות פרי טבעי?), ומשווקים כמוצר רענן, סקסי וג'ינג'י. המהדרין מדביקים על העטיפה גם תמונה של בחורינה הולנדית ג'ינג'ית (והפניה למוסף) - והופ! הרי לכם מותג רווחי ומצליח (וצעיר, מיינסטרימי, בעל רייטינג צומח וחזות ספורטיבית).
הבעיה היא שכששותים תפוזינה, אף אחד לא חושב באמת על תפוז. וגם כשקוראים עיתון אף אחד לא חושב באמת על העורכים/משכתבים שעמלו עליו. אז למה שמו"ל של עיתון ישקיע בתפוזים שלו? עדיף להשקיע במסחטות מיץ משוכללות (החתמת שעון נוכחות בתחילת וסיום המשמרת זה רעיון מצוין), להשקיע בעטיפה (משרדי פרסום, שיווק ויחצ"נות זה גם רעיון לא רע), להשקיע בערכי המותג. והקוראים/צרכנים? הם יגיעו בכל מקרה, צריך רק לדאוג שיישארו צמאים.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: