| |
אורי סבח והסוכנויות
עורך טקסטים ביום, מלהג על תיזות לא גמורות בלילה |
| 12/2007
 שיגעון חנוכה על גדות הגנגס
ברגע אחד זה מכה בך. נר ראשון של חנוכה, משקיף על הגנגס, אחרי שבועות של טקסים בהשתתפות (בני) אור ו(בני) חושך. מצאת את הנקודה הנכונה. לא מקום - נקודה.
המקום מכיל שני מקדשים (ראשון ושני, שלישי בהקמה); גשר צר מאוד (כלומר - כל העולם כולו); ו-1 נהר.
גשר צר מאוד. ונהר. בית המקדש השני - מימין, השלישי - משמאל
הנקודה סודית. גם הקוד (סודי). הסוד לעומת זאת מקודד (אולי מקולל? צריך לבדוק בפנקס. אבל גם הוא סודי. לרשום: לבדוק בפנקס).
והסורים? מה עושים פה הסורים? (אני בטוח שהיתה לי איפה שהוא תמונה של סורים, רגע, צריך לדפדף בפנקס). העיקר שעל האיראנים הצלחנו להערים (איך הפכנו לרבים? ומי אנחנו? יהודים נודדים? ליצנים משתמטים?).
שלחו לכאן מתחזה לליצן, מאחז עיניים, עם כדורים של חשמל ואישונים של נחש.
חשב שיצליח לגנוב את פרי עץ הדעת. אבל הפנקסים נעולים אצלנו בראש. ואת
המפתח - את המפתח צריך לזרוק לנהר.
ליצן משתומם, רגע לפני הנפילה
לחשוב, לחשוב: את המפתח זרקנו. מהפרסים חמקנו. לארץ המובטחת הגענו (משמאל, על הגג. בתפריט: סלט קסילים ושייק-שוקה), את גן העדן השארנו מאחור.
אז מה לעזאזל עושים עם החנוכיה? בטח רשמתי בפנקס. אבל מי גנב את הפנקס?! הפרסי הזה, ידעתי שהוא מסוכן. אולי הייתי צריך לזרוק אותו לנהר.
וכך זה נמשך - שמונה ימים חשוכים ושמונה לילות לבנים. לופ אינסופי של דפדוף בפנקס. זורק את החפצים שלך ברחוב, דוחף את החברים שלך לנהר. סופר צעדים, מנסה לחשב איפה אמצע הגשר (הצר מאוד שהוא מרכז העולם כולו, שהוא ההתחלה והסוף, הסיבה והתוצאה, החיים והמוות). מקיא את תת-התודעה שלך בעוויתות של טירוף.
לך תסביר להם מאיפה זה בא ולאן אתה הולך.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: