| |
אורי סבח והסוכנויות
עורך טקסטים ביום, מלהג על תיזות לא גמורות בלילה |
| 3/2008
מה נעשה עם הערבים שלנו?
"הערבים האלה הם כאילו ערבים שלנו, אבל הם מסוכנים לא פחות וביתם צריך להיחרב".
כך מצטט היום "מעריב" את דבריו של הרב דודי דודקביץ', רב היישוב יצהר, בפוגרומצ'יק שערכו "אנשי הימין" (קוזאקים נגזלים?) בג'בל מוכבר. הסיבה לפוגרום - ביתו של המחבל שביצע את הפיגוע ב"מרכז הרב" שוכן בכפר.
"ערבים שלנו", "ערבים שלנו". מאיפה זה נשמע לי מוכר?
מעשה
שהיה בשני עגלוני הפוסטה. במעשיה
ההיא מסופר, כי שתי מרכבות הפוסטה נפגשו בדרך צר. שום אחד משני העגלונים אינו רוצה לנטות הצדה. ובשתי המרכבות יושבים נוסעים יהודים. אז ינופף כל אחד העגלונים את שוטו על
ראש הנוסע מצד השני; "אם מכה אתה את היהודי שלי, אני מכה את היהודי
שלך!" אלא שבביהם מוסיפים: "וגם את שלי!", באפן שיהודי ביהם
נלקים בשכר נסיעתם מכות כפולות.
היה היה פעם חוזה / הוזה, בשם בנימין זאב הרצל שכתב הרבה בעברית על בעיית היהודים והאנטישמיות. במאמר על מצבם של יהודי בוהמיה (ביהם) סיפר על עגלוני הדואר והיהודים שלהם (את המאמר, אגב קראתי באדיבות פרויקט בן יהודה, שבזכותו ניתן לקרוא ברשת יצירות, מאמרים וספרים רבים. גם את "מדינת היהודים" ו"אלטנוילנד").
היהודי הזה בכלל לא נראה "שלנו"
הציטוט מהמאמר של הרצל מהדהד משפט דומה שמופיע בהקשר של הסופר והצייר היהודי ברונו שולץ. לפי הסיפור, שולץ נרצח ב-19 בנובמבר 1942 על ידי קצין האס.אס. קארל גינתר, שהיה מסוכסך עם פליקס לנדאו, קצין אס.אס. גם הוא. לנדאו ירה ברופא שיניים יהודי שהיה תחת חסותו של גינתר, וכשזה שמע על כך הוא אמר: "הרגת את היהודי שלי. יפה. עכשיו אהרוג אני את היהודי שלך".
עוד יהודי "שלנו"
ההיסטוריה יכולה לתעתע לפעמים. היהודים "שלנו" / "שלהם" הגיעו לארץ "שלהם" / "שלנו", ועכשיו הם מחנכים את הערבים "שלהם" איך צריך להתנהג מיעוט לאומי במדינה דמוקרטית "לא של כולם" (ועוד לא אמרנו כלום על יחידת הכלבנים שמתאמנת על יבש / רטוב במחסומים).
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: