| |
אורי סבח והסוכנויות
עורך טקסטים ביום, מלהג על תיזות לא גמורות בלילה |
| 4/2008
 הארה על קומפוסט וסדר במחשבות
במהלך שיטוטי ברשת נתקלתי במוסף G של גלובס מהשבוע שעבר. אחת הכתבות המעניינות היתה על דייב קמיידס, צלם מלוס אנג'לס, שהחליט לחיות שנה שלמה בלי לזרוק את הזבל. יש לו בלוג (כמובן) שעוקב אחר הניסוי, שנועד לבדוק בעצם כמה מקום תופסים הדברים שאנחנו זורקים לאחר השימוש. או במלים שלו (מהזיכרון שלי): כמה דברים אנחנו מנסים להעלים מן העין - זורקים למזבלה ומנסים לשכוח שקנינו אותם או קיבלנו אותם קודם לכן.
כמובן שהוא נזהר לא לאכול בכלים חד-פעמיים, מנסה להימנע מאריזות פלסטיק, ויש לו גם תאים מלאים בתולעים שמכינות קומפוסט מהזבל האורגני (גם בתל אביב יש אנשים שסובלים מהפרעה דומה, והם מכינים קומפוסט בגינה הפרטית שלהם).
כך נראה מרתף לאחר 6 שבועות של ניסוי
הסיפור על האיש שמתעד את כל הזבל שמצטבר אצלו בבית גרם לי לחשוב על כל הדברים שאנחנו לא צריכים ושנאגרים ברשותנו, כמו למשל כל המידע הדיגיטלי שנערם בדיסק הקשיח של המחשב, ושממלא את תיבת הג'ימייל הווירטואלית שלי. התחלתי לחשוב ולנסות לחשב - כמה בייטים של מידע שלחתי בימי חיי (כאזרח האינטרנט)? לכמה מידע מיותר מתוך כל הג'יגה-טרה-בייטים שבעולם אני אחראי?
ניסיתי לא להתייאש מהמחשבה הזו וכבר תקפה אותי מחשבה אחרת: מה עם כל השטויות האלה שמתרוצצות לי בראש? איך נפטרים מהן, ולאן מפנים אותן?
נזכרתי שלפני כמה ימים הדפסתי כתבה מ-Wired (כן, אני יודע, הדפסתי ולא קראתי על המחשב, וכך ייצרתי עוד כמה דפים של חומר מיותר שבסוף ימוחזר, או שלא) על טיפוס קצת משונה בשם דייויד אלן, שמנסה להסביר לבני ולבנות המין האנושי כיצד ניתן לנהל באופן יעיל יותר את המחשבות שלהם. הרעיון פשוט - לנהל את הכל בצורת רשימות.
אני פריק של רשימות, ולכן הרעיון הזה קורץ לי: נכתוב הכל ברשימות (אבל הכל - החל מרשימת הקניות למכולת, וכלה בתוכנית להשתלט על העולם), ואת הרשימות נפרוט לרשימות מסודרות יותר, שיכילו הוראות מדויקות לצעדים שיש לנקוט, ואת הצעדים שיש לנקוט נמיין ונתעדף, וכך נוכל לשכוח מכל הצרות שלנו ולעבוד לפי רשימות.
הניהול של כל הרשימות האלה יגזול מן הסתם מעט זמן, אבל בזכותו אפשר יהיה להיפטר מכל המחשבות המציקות והמעצבנות של "מה צריך לעשות". אם נרשום את כל המחשבות האלה בצד, נוכל לעשות להן delete & purge מהראש, לא?
מכיוון שאני קצת הולך לאיבוד בכל הבלאגן הזה, נותרה רק עובדה אחת לא חשובה לציון - דייויד אלן הנ"ל מתגורר ב-Ojai, עיירה קטנה בקליפורניה, רק 100 ק"מ מלוס אנג'לס (אז אולי הוא מכיר את דייב קמידס והתולעים מהסיפור הקודם). לפי ויקיפדיה מתגוררים באוחאי רק כ-8,000 תושבים, אבל אחד מהם היה קרישנמורטי - מורה רוחני שנולד בהודו, גדל באנגליה והגיע להארה באוחאי, קליפורניה.
קרישנמורטי אמר (הרבה דברים, אבל אחד מהם היה) שאי אפשר להגיע לאמת דרך ארגון, מסדר או דת. אני זוכר שבהודו קראתי הרבה ספרים שלו, והגישה הרציונלית שלו לנושאים לא רציונליים היתה די משכנעת.
כך שיש לי בעצם שתי המלצות שהן אחת: אם ברצונכם לסדר את המחשבות - כדאי לנסוע לבקר באוחאי (או לפחות לגדל תולעים במרתף).
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: