| 7/2008
 אני רוצה גם - חופצנות וחוצפנות
האופנוען חבט בחלון מכונית (הליסינג, כנראה). הבוּמים הצליחו להגיע אלי, למרות שחלונות המכונית שבה נסעתי היו סגורים. אפשר היה לראות שהוא כועס, זועם על הנהג, שכנראה "חתך" אותו בכביש קודם לכן. הוא עיקם את המראה הצדית, בעט בדלת, הכניס עוד אגרוף.
אני הגעתי למקום שניות אחרי שהתקרית החלה, ולפני שהספקתי להבין מה קורה יצא נהג מאחת המכוניות שעמדו בצומת בהמתנה לאור ירוק, תפס את האופנוען, שלף תעודה מהכיס ומכשיר קשר מהמכנסיים ונראה היה שהוא קורא לתגבורת. כנראה שוטר בבגדים אזרחיים.
כל אותו הזמן נהג המכונית הסתגר במכוניתו, חלונותיה סגורים, הדלתות היו נעולות. אם אני זוכר נכון, האופנוען בדק גם את הנתון האחרון - ניסה לפתוח את דלת הנהג, אולי רצה לסגור איתו חשבון, ולא רק עם שמשות הרכב.
זו היתה הסצינה שאיתה פתחתי את שבוע העבודה האחרון. שלושה גברים מכים זה את זה, זועמים זה על זה. מחצינים את התסכול שלהם מהפקק, מהעומס על הכביש, מחוסר הזמן, מהאיחור לעבודה. ואולי את התסכול שלהם מעצם היות הכביש, מעצם היות העבודה, מעצם היות הזמן מתקדם לו, מתבזבז לו, ובעיקר מהזולת שתקוע להם באמצע הדרך.
(וכמובן שזה מזכיר בית של מאיר אריאל באחת הגרסאות של עברנו את פרעה. זה קצת ארוך, אז תחזיקו מעמד [הרי עברנו את פרעה], ובעיקר - זמזמו את המנגינה ברקע):
אני יודע?
תראו,
יש לפעמים מצבים,
אתם יודעים
שבן-אדם
פוגש
בן-אדם
הם
מחליפים דעות
ולפני
שאתה יודע מי ומה,
הם מסתייפים
ולפני
שאתה יודע מה ומי...
אז
אני שואל את עצמי מה...
מה בעצם
יוצא
לי מכל זה...
אבל
עברנו
את פרעה, כן
אז
נעבור גם את זה,
חברים.
תראו חברימלאך,
מה
אתם חושבים לעצמכם,
מי
יכול לקחת את כל זה,
מי יכול לשאת את
זה
ה-
נוכחות
הזאת של הזולת עם
העמדה
האחרת שלו
הוא
לא חושב כמוני
הרי
הייתי יכול לשפך את דמו
אז
באמת לפעמים זה צועק,
זה מתפוצץ
בחזה,
אה?
כן,
אבל עברנו את פרעה -
נעבור גם את זה
***
אחרי שהשוטר-אזרח בלם את התקפות האופנוען הציץ ראשו של נהג המכונית מהחלון והוא צעק על האופנוען בחזרה. לא הספקתי לשמוע מה הם אמרו זה לזה, האור ברמזור התחלף לירוק והמכוניות שהיו תקועות בצומת מיהרו לעקוף את הרכבים של המעורבים בקטטה כדי להספיק להגיע בזמן לעבודה. נראה היה שלכולם אצה הדרך להיבלע בחניונים התת-קרקעיים של בנייני המשרדים ברמת החי"ל. פתאום כל אחד התגעגע לפינת הקיוביקל שלו, כאילו זה הדבר שהוא הכי צריך ביום ראשון על הבוקר. רק אל תפריעו לי את הסדר המוכר והאהוב עם איזה זולת שנמרח על שמשת הרכב שלי (טוב, לא שלי - של הליסינג).
גם אני מיהרתי לעבודה, להמשיך את מלאכת השיטור היומיומית שאני מנהל מול כל מיני טקסטים שעומדים בתור כדי שיפרסמו אותם באינטרנט. אבל בשתי הדקות שנותרו עד שמצאתי מקום חניה חשבתי שאני מבין ללבם של כל אחד משלושת המעורבים בקטטונת הזו. יש רגעים במהלך נהיגה בכביש שבהם אני מוכן לרצוח את אחד הנהגים האחרים. ויש רגעים שבהם אני מאחל לאופנוענים שחותכים אותי מימין אלף ואחת מיני מיתות משונות מתחת לגלגלי משאיות בגדלים שונים. ויש רגעים שבהם פשוט מתחשק לי לאזוק את כל האנשים שמעצבנים אותי, ולעצור אותם בעוון התנהגות שאינה הולמת אף אחד.
אבל בעיקר הבנתי שגם אני חי עם כמה תסכולים שבדרך כלל אין להם פתרון: במרוץ אחר הזמן שאף פעם לא מספיק, בחישובי "כמה כסף צריך כדי לרכוש את החפץ הנחשק הבא" (כעת על הפרק - EEE PC או MSI Wind), בעצבים על האנשים שמסביבי - נהגים בכביש, עמיתים בעבודה, חברים או בני משפחה.
אז עד הפוסט הבא, בתקווה שיהיה קיץ שפוי, אני רוצה להקדיש לשלושת הנהגים מיום ראשון את השיר הבא:
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: