|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 בשעה טובה, מזל טוב, ואפשר אחרת
בשבועות הקרובים אני אחיה "על מזוודות".
בעוד שבועיים אנחנו יוצאים מתל אביב, אחרי 3 שנים בעיר הגדולה. יהיה מעניין. צריך גם למצוא עבודה חדשה, כך שאם אתם שומעים על משרת עורך טכני של חברה לייצור שבבים באזור התעשייה תרדיון - שלחו מייל, או חפשו אותי בטוויטר.
גם הבלוג הזה נהיה צפוף, ומרגיש ישן. הטיח מתקלף.בינתיים עברתי דירה לאפשר אחרת - התארגנות שמאל של אנשים ממרצ, חד"ש, התנועה ירוקה ושלל ארגוני שמאל קטנים עד בינוניים. אתם מוזמנים לקפוץ לבקר שם ולראות למה צריך להתעצבן, על מה, ומה אפשר לעשות עם זה (הדיון הראשון - בנושא התקציב וחוק ההסדרים).
אני מבטיח לעדכן כאן לגבי הכתובת הווירטואלית החדשה שאליה אעבור.
והכי חשוב -
מזל טוב לאמיתי בצלאל סבח - הוא כבר בן שנתיים!
| |
שקשוקה דמוקרטית
בשבוע שעבר ראיתי סוף סוף את "שיטת השקשוקה" של מיקי רוזנטל. כרגיל, אני מאחר להגיב או לכתוב בבלוג זה - תיכננתי להעלות פוסט לרגל יום התקשורת הדמוקרטית שצוין ביום שבת, ולחבר בלינק לאתר שקוף, אבל איחרתי את המועד.
ובכל זאת - עצלנות אינה סיבה מספקת לדחיית משימות, אז אני אכתוב את מה שהיה לי להגיד, ואשאיר גם את הלינקים.
שיטת השקשוקה הוא סרט חשוב, שכדאי שכל אזרח יצפה בו. גם מי שלא חושבים שמדינת ישראל מכרה נכסים חשובים לאנשי עסקים ממולחים תמורת נזיד עדשים צריכים להכיר את העובדות. כך, למשל, גיליתי שהצעת התרומה של סמי עופר למוזיאון ת"א, לא כללה רק דרישה לשנות את שמו של המוזיאון, אלא גם להוסיף הערה בטאבו שהיתה מעניקה למיליארדר הנדיב זכויות נדל"ניות במוזיאון העירוני. כך גיליתי גם שיונה יהב, ראש עיריית חיפה, חושב שאין בישראל שום בעיה של הון ושלטון, ושהכל בסדר עם המפעלים המזהמים של האחים עופר במפרץ חיפה.
אני מציין דווקא את שתי העובדות האלה, כי חשוב שתושבים העומדים להצביע בבחירות לעיריות בחודש נובמבר ידעו מה עמדתם של נבחריהם בנושאים האלה. רון חולדאי לא פשפש בציציותיו של עופר - הוא שמח לקבל את התרומה שלו מבלי לבדוק מה המשמעות שלה. גם יונה יהב שמח לקבל תרומות מעופר, במקום להילחם על החמרת האכיפה נגד הזיהום שנפלט ממפעליו.
צריך לראות את הסרט, גם אם הוא לא נטול בעיות. הבעיה העיקרית לדעתי היא העיסוק הרב מדי במיקי רוזנטל האיש ובקשיים שלו להכין את הסרט. המעקב אחר חייו האישיים של רוזנטל קצת מוציא את הסרט מפוקוס. אבל הסיפור האישי של רוזנטל הוא גם הסיבה שחשוב לראות את הסרט. נציגיהם של סמי עופר ועידן עופר מצליחים בינתיים למנוע את שידור הסרט בערוצי הטלוויזיה בישראל. הם הגישו תביעת דיבה נגד רוזנטל עוד לפני שראו את הסרט. הם מאיימים על גורמים שמתעניינים בשידור הסרט ומבהירים להם שהמחיר על שידורו עלול להיות גבוה במיוחד - דיונים משפטיים ארוכים ויקרים.
בינתיים אפשר לצפות בסרט בסינמטקים, או לרכוש את הדי.וי.די תמורת 50 שקל. אני חושב שכרטיס (35 שקל) או דיסק די.וי.די יכולים להיות תרומה נכונה - לאו דווקא למאבק נגד האחים עופר, אלא גם לתמיכה בזכות הביטוי ובזכותנו כאזרחים ליהנות מתקשורת חופשית. (ובהערת אגב - המאבק לא צריך להיות נגד משפחת עופר, אלא נגד מדינת ישראל, שרי האוצר שלה ופקידי הממשל שלה, שהעניקו לאנשים פרטיים הטבות ומתנות על חשבוננו).
ואחרי שצפיתם בסרט, בקרו באתר "שקוף". האנשים שם רוצים לנסות ולפתור בדיוק את הבעיה הזו - אי היכולת של כלי התקשורת להציג סרטים כמו זה של רוזנטל באופן חופשי. העובדה שאין מקום לדיון אמיתי ומעמיק בנושאים חשובים כמו איכות סביבה, תקציב המדינה, הפרטה. אפשר לבקר, אפשר לתרום, אפשר להצטרף לעמותה, אפשר להתנדב לכל מיני פעילויות חשובות. ואפשר לשלוח את הלינק הזה הלאה לאנשים נוספים.
| |
למסירה - שקשוקה במצב סביר
טוב, זה סופי. אני צריך לעזוב את האכסניה המקרטעת הזו. אפילו שמירה אוטומטית אין כאן, ולכן פוסטים שלמים נעלמים בהרף עין. זה כבר לא לגילי כל הישראבלוג הזה. לו רק היה לי יותר זמן לשטויות האלה. את מעט הזמן הפנוי שנאגר בקצוות של היום אני מעדיף להשקיע בלצפות באמיתי צועד לבד. זאת נראית לי השקעה נבונה יותר מאשר לקנפג שרתים של וורדפרס.
בכל מקרה, הנה כמה לינקים שלא הספקתי לשים כאן קודם. הראשון מיועד לתושבי ת"א. בואו בהמוניכם לקלפיות ב-11/11.
עוד בת"א: הערב אולי אסור לסינמטק לצפות בסרט של מיקי רוזנטל, שיטת השקשוקה, שאף ערוץ טלוויזיה לא מוכן לשדר. מי שלא בא היום, יכול לראות את הסרט גם בשבתות הקרובות בת"א, וגם בחיפה, ירושלים ושדרות.
ומציאה אחרונה בת"א: 15 כרכים (בערך) של האנציקלופדיה העברית נזנחו אתמול ברחוב חובבי ציון 22. הם נאספו לתא המטען של המכונית שלנו. מצבם טוב למדי, אם כי הם ראו ימים יפים יותר.
אם אתם מעוניינים בבלוקים של ניירות משובחים שימלאו את מדפי הספרים הריקים בשידה שבחדר המגורים - פנו אלי. זה משתלם - ללא חיוב זמן אוויר סלולרי, בלי תוכנית גלישה לוויקיפדיה, תזכו באוסף ידע מקיף של טובי החוקרים והמדענים הישראלים בעשורים האחרונים של המאה ה-20.
| |
 טוב להיות אידיוט למען ארצנו - דיווח מחגיגות הבירווז של תל אביב
ברוב הדר ובמלוא רוח השטות הראויה, נופח היום בלון הברווז הצהוב על בניין עיריית תל אביב. יאיר גרבוז הכריז ש"טוב להיות אידיוט למען ארצנו" וזאב אנגלמאיר הקריא בגאון את "הכרזת הברווזוּת", הושיט כנף לשלום למדינת ישראל וסיים במלים: אם תרצו אין זו אגע-גע-גע-גע!
ברווז אחד נפוח על הגג, ואחד מעונב על הקרקע
אני בטוח שתמונות רבות יועלו בקרוב לפליקר, אבל הנה אחת המעידה שגם סבתא אווזה אחת לפחות הסתננה לאירוע, הלא היא אשת הראש:
עליזה אולמרט חוגגת את בירווז ת"א
מי שלא ראה את חגיגת הברווז, לא ראה חגיגה מטופשת מימיו, אבל יוכל לכפר על כך מחר, ב-19:00, בקומפורט 13, עם הופעות של קורין אלאל, הג'ירפות (עוד יצור צהוב מטופש), טל פרידמן ולהקתו המגוחכת, שלומי שבן, דפנה והעוגיות, מרסדס בנד, חמי רודנר, מרינה מקסימיליאין בלומין (איזה שם מגוחך!) סוליקו וגם הפתעה - להקת ענק מסתורית!
והנה עוד יוזמה מטופשת שיצאה ממרכז ת"א והתפוגגה כמה ק"מ צפונה משם, יוזמה שגם קוראינו במרכז הבקרה של טילי השיהאב 3 יאהבו: תצלום אווירי של העיר העברית הגאה בעזרת הרבה בלוני הליום (דווח לראשונה באימייל האדום של ynet).
| |
המרחק שבין רמת החי"ל למחסום ארז
בזכות הנסיעות באוטובוס לעבודה חזרתי לקרוא ספרים. בדרך לרמת החי"ל, כשעל האוטובוס עשרות עובדות מחוסרות-ליסינג (וגם כמה נערים, איש חליפה אחד או שניים בדרך לפגישה, ועורך אחד באתר אינטרנט), אני חוזר לעזה כמוות של שלומי אלדר (הוצאת ידיעות אחרונות, 2005), ולפועלים הפלסטינים של שנת 2003, שממתינים במחסום ארז כדי לצאת לעבודה בישראל.
למרות תיאורי התור הארוך של אלפי פועלים הממתינים לעבור לישראל במשך כל הלילה (עם חתיכות קרטון כמחסה מהגשם, ו"קרוסלה" שדרכה "מזרימים" אותם למסוף), הסיפור המדהים יותר הוא על מעבר הסחורות שנשאר סגור בגלל שהכלב "המרחרח" של משמר הגבול חולה.
אני עדיין במחצית הראשונה של הספר, שאינו נטול בעיות. הוא מבולגן, קופץ בין הנושאים, בין הזמנים, בין האישים. חלק מהתיאורים חוזרים על עצמם, חלקם משתפכים מדי לטעמי. אבל עדיין, זה ספר חשוב לקריאה, שנכתב על ידי אחד מהעיתונאים היחידים שעוסקים ב"מציאות" שמסתתרת כמה עשרות קילומטרים דרומה מכאן, ולא בתוכניות "מציאות" שצולמו בלוקיישנים מופרכים כמה אלפי קילומטרים מכאן.
הספר חשוב מכיוון שבגלל הגדרות והחומות, ובזכות השקט היחסי ששורר באזור רמת החי"ל (קשה לשמוע את הקסאמים מכאן), הציבור שוקע בהדרגה בנמנום.
האמת היא שהוא היה מנומנם מאז ומתמיד, תשכחו ממה שאני מנסה לומר על הציבור בישראל. חשוב יותר הציבור בעזה. לא חשוב כי אכפת לי/לנו ממנו באופן ה"גדעון לוי" של הדאגה. חשוב כי התיאורים של שלומי אלדר על ההנהגה הפלסטינית מזכירים את מה שקרה ל-FLN (המקבילה של ה-PLO) אחרי מלחמת העצמאות באלג'יריה: יריבות בין מנהיגים "הפנים" למנהיגי "החוץ", מנהיגות שגדלה בכלא של צבא הכיבוש, ההשתלטות על מנגוני הממשל אחרי העצמאות (אוטונומיה / רשות פלסטינית, איך שתקראו לזה) וחלוקת מוקדי הכוח וההון. גם המשך הסיפור מזכיר את אלג'יריה - התחזקות האסלאם, ההקצנה במעשי האלימות.
מתוך הסרט "הקרב על אלג'יר", שמתאר את כיבוש הקסבה (של אלג'יר) על ידי הצנחנים (הצרפתים)
מי שלא מתעניין בפלסטינים (כי הם התחילו, כי הם לא מחמיצים שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות, כי הם טרוריסטים רשעים) יכול לצפות בסרט התיעודי "מיליון קליעים באוקטובר", במכשיר ההוט VOD הקרוב לביתו. במקום להתעצבן על הפלסטינים, אפשר להתעצבן על אנשי הצבא הישראלים שהתעלמו/מתעלמים מהוראות הדרג המדיני ומנהלים בעצם את מה שקורה בארץ הזאת. ולמי שמתעניין באלג'יריה מומלץ באמת לצפות בקרב על אלג'יר.
האוטובוס עובר ברמת גן, הנוסעים עולים ויורדים. אחרי קניון איילון פונים ימינה לרמת החי"ל, ובתחנה הרביעית ברח' ראול ולנברג אני יורד והולך לעבודה. היום אתלבט בעיקר לגבי אורך הכותרות ומידת הקירור של המזגן (low או medium). הפועלים הפלסטינים מעזה יתלבטו כנראה בין המתנה חסרת תוחלת במעבר ארז לבין האפשרות לפרוץ את הגבול עם מצרים. ובאלג'יריה ה-FLN, ה-FIS (החמאס האלג'יראי) ויורשיהן ממשיכים להתקוטט אלה עם אלה.
| |
דפים:
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: