| |
אורי סבח והסוכנויות
עורך טקסטים ביום, מלהג על תיזות לא גמורות בלילה |
|
קטעים בקטגוריה: `.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
המרחק שבין רמת החי"ל למחסום ארז
בזכות הנסיעות באוטובוס לעבודה חזרתי לקרוא ספרים. בדרך לרמת החי"ל, כשעל האוטובוס עשרות עובדות מחוסרות-ליסינג (וגם כמה נערים, איש חליפה אחד או שניים בדרך לפגישה, ועורך אחד באתר אינטרנט), אני חוזר לעזה כמוות של שלומי אלדר (הוצאת ידיעות אחרונות, 2005), ולפועלים הפלסטינים של שנת 2003, שממתינים במחסום ארז כדי לצאת לעבודה בישראל.
למרות תיאורי התור הארוך של אלפי פועלים הממתינים לעבור לישראל במשך כל הלילה (עם חתיכות קרטון כמחסה מהגשם, ו"קרוסלה" שדרכה "מזרימים" אותם למסוף), הסיפור המדהים יותר הוא על מעבר הסחורות שנשאר סגור בגלל שהכלב "המרחרח" של משמר הגבול חולה.
אני עדיין במחצית הראשונה של הספר, שאינו נטול בעיות. הוא מבולגן, קופץ בין הנושאים, בין הזמנים, בין האישים. חלק מהתיאורים חוזרים על עצמם, חלקם משתפכים מדי לטעמי. אבל עדיין, זה ספר חשוב לקריאה, שנכתב על ידי אחד מהעיתונאים היחידים שעוסקים ב"מציאות" שמסתתרת כמה עשרות קילומטרים דרומה מכאן, ולא בתוכניות "מציאות" שצולמו בלוקיישנים מופרכים כמה אלפי קילומטרים מכאן.
הספר חשוב מכיוון שבגלל הגדרות והחומות, ובזכות השקט היחסי ששורר באזור רמת החי"ל (קשה לשמוע את הקסאמים מכאן), הציבור שוקע בהדרגה בנמנום.
האמת היא שהוא היה מנומנם מאז ומתמיד, תשכחו ממה שאני מנסה לומר על הציבור בישראל. חשוב יותר הציבור בעזה. לא חשוב כי אכפת לי/לנו ממנו באופן ה"גדעון לוי" של הדאגה. חשוב כי התיאורים של שלומי אלדר על ההנהגה הפלסטינית מזכירים את מה שקרה ל-FLN (המקבילה של ה-PLO) אחרי מלחמת העצמאות באלג'יריה: יריבות בין מנהיגים "הפנים" למנהיגי "החוץ", מנהיגות שגדלה בכלא של צבא הכיבוש, ההשתלטות על מנגוני הממשל אחרי העצמאות (אוטונומיה / רשות פלסטינית, איך שתקראו לזה) וחלוקת מוקדי הכוח וההון. גם המשך הסיפור מזכיר את אלג'יריה - התחזקות האסלאם, ההקצנה במעשי האלימות.
מתוך הסרט "הקרב על אלג'יר", שמתאר את כיבוש הקסבה (של אלג'יר) על ידי הצנחנים (הצרפתים)
מי שלא מתעניין בפלסטינים (כי הם התחילו, כי הם לא מחמיצים שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות, כי הם טרוריסטים רשעים) יכול לצפות בסרט התיעודי "מיליון קליעים באוקטובר", במכשיר ההוט VOD הקרוב לביתו. במקום להתעצבן על הפלסטינים, אפשר להתעצבן על אנשי הצבא הישראלים שהתעלמו/מתעלמים מהוראות הדרג המדיני ומנהלים בעצם את מה שקורה בארץ הזאת. ולמי שמתעניין באלג'יריה מומלץ באמת לצפות בקרב על אלג'יר.
האוטובוס עובר ברמת גן, הנוסעים עולים ויורדים. אחרי קניון איילון פונים ימינה לרמת החי"ל, ובתחנה הרביעית ברח' ראול ולנברג אני יורד והולך לעבודה. היום אתלבט בעיקר לגבי אורך הכותרות ומידת הקירור של המזגן (low או medium). הפועלים הפלסטינים מעזה יתלבטו כנראה בין המתנה חסרת תוחלת במעבר ארז לבין האפשרות לפרוץ את הגבול עם מצרים. ובאלג'יריה ה-FLN, ה-FIS (החמאס האלג'יראי) ויורשיהן ממשיכים להתקוטט אלה עם אלה.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: