אורי סבח והסוכנויות

סוף שבוע רגיל. החדשות השגרתיות: מלחמה עם סוריה בדרך, איראן מתכוננת להשיג נשק גרעיני, ועדת וינוגרד נראית כניסיון מפוקפק להתחמק מאחריות. אז מה עושים העוזרים של אולמרט?

מעבירים ידיעה על פגישה עם ליברמן ועל תוכניות לשינוי שיטת הבחירות. כמובן שאת הידיעה צריך להעביר בערך ב-21:00 בערב, להספיק להכניס איזה אייטם לחדשות של מוצ"ש ו"לכבוש" את הכותרות של עיתוני יום ראשון. הרעיון עצמו רלוונטי בערך כמו ממשלת אחדות למלחמה בתאונות הדרכים. אתם רואים דבר כזה מתגשם? גם אני לא, אבל יש כותרות ראשיות, יש רחש-בחש, אנשים יכולים להגיב את התגובות הרגילות המשעממות שלהם בתוכניות הדיבורים המשעממות שלהם, ואפשר לשכוח ליום-יומיים מהצרות הרגילות.

השאלה היא כמה זמן אפשר לחיות מספין לספין?

אם תשאלו את צחי הנגבי, למשל, התשובה שלו תהיה: הרבה זמן.

תוספת: שיטת הספינים לא הומצאה היום. אבל מסתבר שבקדימה לא בחלו בטריקים הבזויים ביותר גם בתקופת הבחירות. אפילו ביימו שם פריצה לאתר שלהם עצמם כדי לקבל עוד כמה "כניסות".

ועוד בנושא עיתונות והקשר שלה לאינטרסים נסתרים יותר ונסתרים פחות:

בעיתון "כלבו" של סוף השבוע האחרון היו שתי כתבות מגזין על נושאים תרבותיים. אחת על הטיש הגדול של משה להב שמגיע להופעה ראשונה בחיפה. השנייה על המדרחוב הפתוח שמתוכנן להתרחש בשדרות מוריה בחיפה ביום חמישי הקרוב.

לכאורה, מה טוב. סוף סוף מתעסקים גם בנפש ולא רק בדברים שמעצבנים את הנפש. אבל בעצם, בהפקת שני האירועים מעורב "כלבו" עצמו. לא צריך לעשות על זה עבודת תחקיר גדולה. במודעות לשני האירועים שמפורסמות בעיתון עצמו ובעכבר העיר המצורף אליו מופיע הלוגו של כלבו בתחתית הדף.

אז מה הבעיה?

לגבי הכתבה על משה להב הבעיה היא שלא מצוין בה שכלבו מעורב בהפקת האירוע. טעם לפגם.

לגבי הכתבה על המדרחוב בשדרות מוריה - מדובר בנושא שנוי במחלוקת בחיפה: האם צריך לעודד את בתי העסק, הפאבים והמסעדות של ציר מוריה, בלב שכונות המגורים ה"שקטות" של העיר, או שצריך לעודד פתיחת בתי עסק רועשים כאלה בעיר התחתית. העובדה שעיתון כמו כלבו - שאמור לסקר את הוויכוח הזה, שבו מעורבים דיירים, אנשי עסקים, העירייה והמשטרה (כשהרעש חורג מהמותר) - נוקט עמדה בסכסוך היא קצת בעייתית. אם העיתון מארגן מסיבת לילה בשדרות מוריה, איך הוא יוכל לבקר באופן אובייקטיווי את הדיון הבא במועצת העיר בנושא תוכנית המתאר שתאסור / תתיר פתיחת מסעדות ברחוב מוריה? האם יש קשר בין האינטרס של העיתון בפרסום האירוע, בהשגת מודעות לפרסום של בתי העסק, בשמירה על "יחסים טובים" עם בעלי העסקים, לבין היכולת שלו להישאר "כלב שמירה" נגד חריגות בנייה בלתי חוקיות של המסעדות איתן הוא משתף פעולה, למשל?

האם המודעות הגדולות שפירסם גאידמק במעריב ביום חמישי שעבר עזרו לו לקבל סיקור ידידותי ב-nrg?

כי חוץ מכמה תמהונים, לא נראה לי שלמישהו זה מפריע שיש כאן בריון שמאיים באמצעות הכסף שלו על המשטרה.

אבל גם כל אחד צריך מישהו לאהוב אותו / שיאהב אותו / לאהבה. עוד שני דברים שצריך להוסיף לרשימת הצריך.

טוב, הלילה מתקצר ואני צריך להשלים כמה דברים, אז נעבור מיד לפוסט הראשון של מוצאי השבת הזו.

כפי שהזכרתי באיזה פוסט קודם אני נוהג לאכול את ארוחות הצהריים שלי בבית הקברות שממול למשרדי העיתון. אז הפעם הבאתי קצת תמונות מאתר הפיקניק הזנוח הזה.

ראשית, כדי שתאמינו שממול למשרדי כלבו מסודרים להם בשורות, מתחת לכר דשא ירוק ובצלם של עצי דקל תמירים, עשרות חללים של צבא הוד מלכותו:

משורה ישחרר רק המוות. ברקע בקטן - בית כלבו (עלק בית כלבו, יש לנו שם 2 קומות בקושי)

הקברים הללו הם של חיילים בריטים כאמור, שמתו בשתי מלחמות העולם במאה שעברה. עדיין לא הצלחתי לברר מי דואג לטפח את הדשא שם, אבל הספקתי כבר למצוא סימנים לפעילות חשודה. על קברו של H. Hart, שהיה נהג בחיל התותחנים של הוד מלכותו ונהרג ככל הנראה ב-24/10/1914 (אני לא בטוח בתאריך לפי התמונה, צריך לבדוק את זה שוב) מצאתי מפתח. לא ברור למי הוא שייך, ואיזה דלת הוא פותח, ואיך הטוראי הארט קשור לזה, אבל הנה עוד תמונה:

פתח לעולמות אחרים?

בכל אופן, לא רק בריטים (חלקם יהודים, יש גם מגני דוד על חלק מהמצבות) והודים מתו בקרבות, היו גם איזה מאה ומשהו מצרים שנהרגו תוך כדי עבודתם על  הנחת מסילת הרכבת. אבל הם היו רק מצרים, אז לא נתנו להם פרחים ודשא. יש להם פינה קטנה עם שלט ומעליו השהאדה (לא אִלאה אלא אללה, ומחמד רסוּל אללה: אין אלהים מלבד אללה, ומחמד הוא שליח אללה).

עובדי פרך שיצאו ממצרים והגיעו לחיפה

אבל הקטע הכי ספוּקי בכל העניין נמצא מאחורי בית הקברות הצבאי, שם קבורים ותיקי המושבה הטמפלרית של חיפה. להם כנראה יש פחות דואגים מסורים, מה שאומר שבית הקברות שלהם נראה כמו שבית קברות עתיק צריך להיראות. מוזנח קצת, עם מצבות מתנדנדות שעליהן כתובות בגרמנית.

המושבה הגרמנית

גם לגרמנים היו כנראה הרוגים בזמן המלחמה, אבל האנדרטה שלהם הרבה יותר מבהילה מזו של הבריטים. מגיע להם!

קקטוסים שומרים על המצבה של החייל האלמוני הגרמני

עד כאן הפוסט המורבידי של השבוע. מיד נעבור למשהו משמח הרבה יותר!

טוב, תגובת הדובר נופנפה לה.

הבטחתי דיווח על הידיד הכנעני שלי, אז בהקשר של ארוחות הצהריים אפשר לחזור אליו.
ביום שישי האחרון אכלתי ברווז ממולא באורז ופירות יבשים אצל עזיז. את עזיז פגשתי לפני כשלושה שבועות, בלב המהומה על הריסת הבית בחיפה. בלילה שלפני כל המכות והצעקות הוא ישב במאהל והסביר לכל מי שרצה לשמוע שהוא כנעני. פלסטיני הוא לא יכול להיות כי את השם פלסטין המציאו בכלל הבריטים, וערבי הוא לא ממש, כי ערבי זה ממרוקו עד עירק, וגם מוסלמי הוא לא ממש, כי כל הדתות הן אותו דבר. אז מה נשאר?

הכנענים כמובן. הם היו פה לפני כולם וישארו אחרי שכולנו נהגר. אבותיהם הקדומים ישבו במערות האדם הקדמון שבדרך לזכרון. שרשראות הצדפים שנמצאו במערות מזכירות לעזיז את השרשראות שנהגו להכין במשפחתו אלפי שנים מאוחר יותר. הכנענים עצמם  המציאו את האלף בית (בתור פיניקים), האוניות שלהם שייטו בכל ים התיכון והם הקימו את קרתגו ועוד הרבה מושבות אחרות. בקיצור שווה להיות צאצא שלהם. מה גם שזה מקניט את היהודים, בהמשך לויכוחי ה"אנחנו היינו כאן קודם".

בכל מקרה, את סיפורו של עזיז עצמו אני עדיין לא יודע במדויק. אני יודע שהוא כבן 60, שבסוף שנות השבעים הוא היה צריך קצת חופש מהכנעניות שמסביב ונסע לנורבגיה, שם השתקע, ויש לו חווה (מי שבאזור מוזמן). אפילו ילד נורבגי הוא השאיר באזור אוסלו. לפני כעשר שנים הוא חזר כי התגעגע לערבית הכנענית, למזג האוויר, לאוכל. אולי גם למשפחה. היום הוא גר עם אחותו בבית יפהפה בחיפה ליד המושבה הגרמנית-טמפלרית, ויודע לספר סיפורים על הואדיות והמערות באזור חיפה, לפני שכוסו בשכונות ליהודים.

בשבוע הבא הוא נוסע לחודשיים בנורבגיה (כשחושבים על זה אפשר לומר שהוא בעצם בורח מהקיץ הכנעני שמתקרב אלינו. אולי לא בא לו להיות בארץ בתקופת ההתנתקות).

אני מקווה שכשיחזור יהיו לו גם סיפורים קרירים מסקנדינביה.