אורי סבח והסוכנויות

יום שישי בצהריים. מכינים פסטה ברוטב בטטה. פתאום נשמעת אזעקה. מה עושים?

אפשרות א: ממשיכים כרגיל.

אפשרות ב: עוברים למסדרון, משאירים את הרוטב שיתבשל על האש.

אפשרות ג: מכבים את האש ויורדים למקלט (7-10 שניות בחדר מדרגות) לכמה דקות.

בהתחלה בחרנו ב-ב'. באזעקה השנייה בחרנו כבר ב-ג'.

במקלט יש רדיו וטלוויזיה. מסתכלים על התמונות מהדר, אבל מקשיבים לדורי בן זאב שמשדר מוסיקה רגועה לסוף שבוע לא רגוע. הצילומים מראים את סניף הדואר בכיכר הנביאים אחרי פגיעה ישירה. עברתי בכיכר הזו מאות פעמים לדעתי, בדרך אל ומן בתי הספר שלי בחיפה. עכשיו היא אתר נפילה.

מלחמה מוזרה. רק שלשום הייתי בת"א, ישבתי בבתי קפה, אנשים בשולחן מאחורי דיווחו האחד לשני על חיי האין-זוגיות המתוסבכים שלהם. עכשיו, בסוף השבוע המקוצר בחיפה, הבומים כבר הופכים למעין מוסיקת רקע. אני חושב שראיתי פעם סרט של סאורה, שבו כל כמה דקות התפוצצה מכונית תופת ברקע, בלי שום קשר לעלילה. ככה זה כנראה הולך להיות גם אצלנו בשבועות הקרובים.

אבל באמת שאני לא רוצה לקלקל לכם את התיאבון.

אם עוד לא עשיתם את זה - לכו לטרמינל, הדלתות מנחשות אתכם ונפתחות לכם בעצמן. יש לכם זמן רק עד ה-7/8 (התערוכה היא עד ה-8/8, אבל באותו תאריך יש גם חתונה, עם נסראללה או בלעדיו).

השבועות רצים להם בקצב רצחני. אולי בגלל החורף והימים הקצרים.

כשאפשר אני ממשיך להתמכר ברשת, למרות המחשב המקרטע שלי. לאחרונה גיליתי את פנדורה. מעין תחנת רדיו אישית, שלומדת מה הטעם שלך במוסיקה ומביאה לך עוד מוסיקה שנשמעת כמו דברים שאהבת. עכשיו אפשר להירשם שם בחינם, אז כל האנשים ששילמו על הזכות להשתמש בשרותיהם יצאו קצת פראיירים. בקיצור - תיכנסו, תנו להם שם או שניים של אמנים שאתם אוהבים ותמשיכו משם. על כל שיר שמגיע אתם יכולים להגיד אם אהבתם אותו או לא, וככה אתם מוצאים מוסיקה חדשה שאולי תאהבו, ואיזה חברת אינטרנט זוכה לעוד קצת מידע על מה הציבור אוהב לשמוע. בטח ימכרו את זה יותר מאוחר לאמזון או לגוגל. הבעיה היא שאין שם מוסיקה ישראלית, אז כדי להשלים את החסר אפשר להוריד אלבום שלם של זאב טנא בחינם מהאתר שלו. רק לבעלי קיבה חזקה, אתם יודעים, זה זאב טנא (ואם אתם לא יודעים תנסו את זה בזהירות, לוקח זמן להתרגל).

בשרת העיוור מישהו נתן לינק לאתר מגניב, שמכיל קליפים של כל מיני אמנים (ביורק, רדיוהד, בק) בבימוי של במאים נחשבים. תחפשו את הקליפ של מישל גונדרי ל-Knives Out של רדיוהד, למשל. בקיצור - אפשר להשחית שעות שלמות ברשת האינסופית הזו.

אבל החיים הם עדיין לא בתוך המטריקס. החידוש העיקרי של השבוע הוא המנוי שעשיתי סוף סוף לבריכת הטכניון. שילמתי הרבה כסף, והפסדתי כבר חודש וחצי של פעילות, אבל אחרי הביקור השלישי שלי שם היום אני לא מבין איך הצלחתי להעביר את השנתיים האחרונות בלי לשחות. יש בחיים כל מיני דברים שקשה להעריך אותם, אבל לפחות התגברתי על העצלנות הקיומית שלי והתחלתי לעשות משהו בנידון.

עוד דברים שקורים מחוץ לרשת זה הופעות במרתף 10 החיפאי. אחרי שסגרו את הסיטי הול לא נשאר מקום סביר להופעות בעיר חוץ מהמרתף האינטימי, אז בעוד שבועיים יגיע לשם אהוד בנאי בכבודו ובעצמו. הכרטיסים כבר מוכנים (בניגוד למסורת איפשרו הפעם לקנות כרטיסים מראש) וגם מצב הרוח. ביום חמישי הזה מגיעים שלום גד והדרה לוין-ארדי למופע משותף. גם זה נשמע מבטיח.

אז שיהיה שבוע טוב, לבעלי השפם ולמתפקדים החדשים, וגם לפועלים המשתכרים משכורות מינימום. כל השאר - חכו, חכו, המהפיכה בדרך אליכם!

זה מה שמורן אמרה אחרי ששמעה שבסוף, אחרי שנה בערך שאני אומר "צריך לכתוב מאמר על מאיר אריאל", ואחרי שכתבתי אותו אחרי הכול, ואחרי ששלחתי אותו ל"ארץ אחרת", גיליתי שהם כבר הזמינו מאמר דומה ממישהו אחר.

בעסה. עכשיו אני צריך לשלוח אותו לאכסניה קצת פחות מגניבה.

יום חמישי - פספוסי רכבות

ביום חמישי איחרתי עוד רכבת, הפעם רכבת אמיתית. היו לי שתי פגישות מתוכננות מראש בתל אביב, וכמובן ששום דבר לא הלך כמתוכנן. אחרי שפספסתי את הרכבת והגעתי כמעט באיחור לפגישה הראשונה, התברר לי שבעצם הקדמתי ויכולתי להגיע באיחור, כי במקום בשעה שלוש הפגישה החלה בשלוש וחצי. הפגישה השנייה בכלל התחילה באיחור, אבל מכיוון שלא ידעתי על כך מראש הייתי צריך "למרוח את הזמן" באיזור דיזינגוף.

כרגיל, תל-אביב נותנת למבקר מהפרובינציה הרגשה שהכל קורה רק בה, כאילו אם לא תהיה כאן תפסיד את כל האקשן. לא ברור לי איך בדיוק ההרגשה הזו מועברת לאורח, אבל מגוון ההופעות שאפשר למצוא בעיר הגדולה, כמות ההודעות על לוחות המודעות, ומספר האנשים שמסתובבים באמצע היום ברחובות שונה ממה שאפשר למצוא בחיפה. לפחות ככה זה נראה כשיושבים באיזה בית קפה ובוהים במדרכה.

יום שישי - נחלת בנימין בחיפה

למרות כל מה שטוב בתל-אביב לא נשארתי בה יותר מדי זמן. בחיפה יש נוף שווה יותר, וים, והרים. חוץ מזה שמורן בחיפה, אז אין באמת סיבה טובה לעבור, נכון?

ביום שישי הלכנו ליפו, רחוב יפו כלומר, בעיר התחתית של חיפה. אזור מעניין, שהיה פעם של התורכים, ואח"כ הבריטים, והיום הוא מאכלס בעיקר משרדים וקצת חנויות. בימי שישי האחרונים יש שם יריד, "דרך העיר" שמו, לכבודו סוגרים חלקים מהרחוב, מציבים דוכנים, מנסים להרגיש מגניבים. די מצליחים, חייבים לפרגן להם.

ב"מעיין הבירה" מוציאים שולחנות לרחוב ומציעים אוכל לכל מי שרוצה וגם המון סוגים של בירות כמתחייב מהשם, בקצה אחד של הרחוב להקת נגני קפוארה ברזילאים ניגנה על כלים מוזרים ולהקת כלי נשיפה של עולים מרוסיה עשתה שמח בקצה השני. באמצע אפשר היה למצוא כל מיני שטויות ודברים מופרכים. רשימת הקניות שלנו כללה למשל שתי פחיות, בתוכן אמורים להיות זרעים ומצע לגדילה. למי שיפתח את הפחית, ישקה אותה וייתן לזרעים להנות קצת מהשמש מובטח צמח שייצא מקופסת שימורים. עד כאן נשמע בסדר איכשהו. הקטע המטורף הוא שהמוכרת התעקשה שעל העלים יהיה כתוב "חג שמח" או "יומולדת שמח" או "זהירות! אזור רדיואקטיבי". הצמחים האלה באים כמובן מיפן, רק שם יש אנשים שיכולים להמציא דברים כאלה.

יום שבת - פנקסים מלאים ברעיונות משוגעים

נפגשתי עם איל היום. לפני שנתיים (כמעט שנתיים, בחנוכה אפשר יהיה לחגוג באופן רשמי) הוא פגש אותי בהודו, יותר נכון מצא אותי בהודו ו"חטף" אותי בחזרה לישראל. הרבה דברים קרו מאז, אבל את הפנקסים המלאים בכל הרעיונות המטורפים שרצו לי באותם ימים בראש אני עדיין מאכסן בארון. אולי אני צריך "לגבות" אותם באיזו דרך. נראה.