אורי סבח והסוכנויות

עברו יותר מחודשיים מאז הקטע האחרון שכתבתי כאן, כמעט בלי לשים לב. קרו הרבה דברים בינתיים. עברתי מקום עבודה, חגגתי שנתיים לשחרור האחרון שלי (מהודו, מכפר איזון), התחלפה שנה, חנוכה עבר, גם ט"ו בשבט. הדלאי למה הגיע לביקור בארץ! החורף הגיע ועוד מעט הוא עוזב.

ראש ממשלה אחד הפך לצמח, אחר הפך מממלא מקום למועמד מוביל ומעבר לגדר יש מועמד מזוקן מרשימת החמאס.

האמת היא שרציתי לדבר קצת על רשימות. עוד חודש וקצת יהיו כאן בחירות, והחודשיים האחרונים היו בסימן הכנת רשימות מועמדים. בנוגע לפוליטיקה אני מפנה אותכם לרשימה מעניינת שהתפרסמה באתר מעניין לא פחות. אני לא קורא הרבה את בורוביץ', לא ממש מתעניין בספורט, אתם יודעים, אבל הרשימה האחרונה שלו מתמצתת את מה שאני חושב. על המועמדים, על המצב הכלכלי, על מצבי האישי בכל העסק הזה, וקצת ממה שאני חושב על העיתונות והתקשורת, שבשנה האחרונה הכרתי מקרוב. בקיצור - הצביעו עבודה / פרץ. מה יש, אני לא מזיז אצבע במערכת הבחירות הזו, אז לפחות נשתמש בבלוג הזה למטרות פוליטיות.

אבל נחזור לנושא הרשימות, ולמה לא כתבתי יותר מחודשיים. אני מהאנשים שמסדרים את החיים שלהם בצורת רשימות. אצלי זה באמת בצורה של רשימות. יש דפים כאלה עם שורות של מה צריך לעשות, ולפי איזה סדר, ואני מוחק שורות, בעיקר מוסיף חדשות, וכל שבוע-שבועיים פותח רשימה חדשה וזורק את הישנה. האמת היא שזה קצת המקרה של "מרוב עצים לא רואים את היער", או מרוב רשימות שוכחים את העיקר. או כמו שמאיר כתב פעם:

כי לאו דווקא בגילופין

הבן אדם פתאום נופל

אל תוך משחק החילופין

בין העיקר והטפל

יש רשימות של דברים שצריך לעשות, של ספרים שצריך לקרוא, עיתונים שצריך להשלים (כי אם קוראים עיתונים אז צריך שיהיה סדר, ויש לקרוא את העיתון של יום ראשון לפני זה של יום שני, למשל). וכך יוצא שבין כל הרשימות אין לי זמן לדברים אחרים, חשובים לא פחות, אבל פחות "דחופים", או שפשוט לא מוצאים את עצמם בין השורות. אז "לכתוב משהו בבלוג" הופיע בכל מיני רשימות, אבל הוא נדחק בין דברים אחרים שצצו כל שבוע. והנה היום החלטתי לכתוב ויהי מה.

אז הנה כתבתי. יש עוד הרבה דברים ברשימות של "דברים שצריך לכתוב בבלוג" שלא הספקתי לעבור עליהם כאן, כמו למשל הסרטים שראיתי בחודשיים האלה, אבל הם יצטרכו לחכות לפוסטים אחרים.

ותזכרו - אם כל בן אדם שמרוויח פחות מהשכר הממוצע במשק יצביע העבודה או שמאלה - יהיה פה הרבה יותר נחמד אחרי 28 במרץ!

אז שנים שלא כתבתי כאן. אין לי ממש תירוץ או הסבר חוץ מזה שלא עשיתי הרבה.

לפני שבועיים סיימתי לקרוא סוף סוף את המאמר שרציתי לסיים לפני חודש בערך. היום, אם הכל יסתדר, אני אשלח מייל למנחה שלי, בלי הרבה תוכן אבל עם קצת סימני חיים. מה שברור זה שאני לא עומד בקצב שהקצבתי לעצמי, כי אולי עד סוף אוגוסט תהיה לי טיוטה של ראשי פרקים, אבל קשה לי לראות איך אני מתחיל לכתוב משהו רציני בספטמבר.

מצד שני, מי יודע? הרי לא ברור מה יקרה פה בעוד יומיים, אז למה לוותר על הכל כבר עכשיו?

הבעיה העיקרית בינתיים היא שאני לא מסוגל לשבת על התחת, גם בימים החופשיים שלי, ולהקדיש כמה שעות לתיזה. אני לא צריך הרבה, לפחות בהתחלה. משהו כמו עשר שעות שבועיות יהיה נחמד, ואני חושב שזה די ריאלי. השבוע התחלתי לעבוד בעזרת סידור חדש. סימנייה של משבצות, כל אחת מסמנת חצי שעה. אם אני רוצה לשבת 10 שעות בסוף שבוע אני צריך 20 משבצות כאלה. בסוף השבוע הזה התחלתי עם 10 משבצות, ונראה מה יהיה שלומן מחר.

בקיצור, הנה סיכום למטרת שינוס מותניים:

1) לחזור לכתוב כאן פעם בשבוע: כמה משבצות סימנתי. מאיפה להתחיל בשבוע הבא. אפילו לכתוב "כלום" זה משהו, ככה לפחות אני לא ארגיש שהזמן בורח לי בלי שאני עושה כלום.

2) 10 שעות ב(סופ)שבוע.

3) לקשקש טיוטה של ראשי פרקים ולהמשיך משם.

4) כל העולם כולו גשר צר מאוד. זה לא קשור, אני יודע, אבל חשוב לזכור את העיקר ולא רק את הטפל.

ואחרי הקיטורים על התיזה, אני שמח לדווח לכם על עונת פריחת הקקטוסים.

לפני כמה שבועות אימצנו לדירה בחיפה כמה קקטוסים שחיפשו בית חם. ההורים הקודמים שלהם, נדב וגילי (נדב הוא חבר מימי בית הספר התיכון), נוסעים לקליפורניה לשנתיים-שלוש אז סיפחנו כמה עציצים.

אחד מהם התאקלם לו במהירות והצמיח פרח יפהפיה, הבעייה היחידה שהפרח מחזיק מעמד רק יום וחצי. אז הנה לפניכם יום בחיו של קקטוס מצוי:

 קקטוס לפני.

הצ'ופצ'יק החשוד הזה צומח לו פתאום מהקקטוס ומתנפח ומתארך תוך שבוע-שבועיים. ואז יום אחד הוא הופך למשהו כזה:

קקטוס כעבור יום. מבט מלמעלה

קקטוס פורח. מבט מהצד

התמונות האלה הובאו לכם דרך אגב בחסות פליקר, או Flickr. מקום נחמד שאפשר להעלות בו תמונות, להציץ בתמונות של אחרים, להוסיף תגובות, הערות על התמונות עצמן, ובכלל לבזבז זמן גלישה יקר.

פתחתי שם אלבום משלי, ואתם מוזמנים להכנס, להתרשם, להגיב. אם בא לכם.

הנה עוד תמונה (ישנה), סתם בשביל הצבעים:

מבט מערבה מהמרפסת ברחוב ויתקין. כתום וכחול מחוברים

משהו אחרון בנושא צבעים. ביום שישי עמדו כמה ילדים בצומת חורב וחילקו סרטים סגולים. "יהודי לא שונא יהודי" היתה הסיסמה של האנשים המשועממים האלה, ואני חשבתי שזה בדיוק הצבע שהיה חסר פה. קודם הכתומים (של אורנג'), אח"כ כחולים (הצבע של פלאפון), והנה באה התשובה הסגולה המוחצת (של סלקום). אולי כל ההתנתקות היא בעצם קמפיין סודי להתחברות למכשירים סלולריים?

בברכת שבוע תשעה באב מלא באהבת חינם (לנו זה עולה יותר) נסיים להפעם.