|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 איך הצטרפתי לקרקס ויצאתי לחופשה (פרק שני ובו יסופר על בדידות, מדבר, כיבוש, וקרקס מהפכני נודד)
(הפרק הראשון - בחודש שעבר)
הפרק השני (והאחרון לעת עתה) של עלילותי בקרקס משודר מהמקום הנמוך בעולם – ים המלח. הגעתי לכאן ביום רביעי, וכבר כעבור פחות מ-24 שעות אפשר היה להרגיש בהשפעות החיוביות של ההתנתקות מלחצי העבודה, העיר, מטלות היום-יום. אני מתגעגע מאוד לאמיתי, לחיוך שלו, לגרפעסים שלו, וגם לבכי שלו כשהוא רעב, אבל בעוד כמה ימים הוא יגיע לבקר עם מורן. בינתיים אפשר להנות משמש, המלח והמדבר, ולדבר אתם בטלפון.
אחרי שעוברים את ירושלים ומתחילים לרדת לכיוון ים המלח (קצת אחרי הסיבוב של מעלה אדומים) מגיח הנוף של המדבר. אני אוהב את הריק שלו, הוא לא "מציק" בעיניים עם שפע של פרטים. הוא פשוט. בכל פעם שאני נוסע לים המלח, הוא נראה לי ריק יותר מהפעם הקודמת.
המוכר בקיוסק ליד מכללת אבנת, סמוך למחסום על המעבר מהשטחים לישראל, אמר שמדי פעם טוב היות האדם לבדו, אבל צריך להיזהר, כי לא מומלץ להגזים עם הבדידות. היה לו חיוך טוב, ופנים צרובות מהשמש. הוא פלסטיני שגר ליד חברון, ומפעיל את הקיוסק שלא שייך לו. לא שאלתי למי הוא שייך, ואיך קוראים לו. במקום זה גלגלנו שיחה קצרה על כוס אייס קפה מרענן (אני) וסיגריה (הוא) בנושאי מזג האוויר, ירידת מפלס הים, התחממות כדור הארץ, התיירות מצרפת וכמובן - פוליטיקה.
המחסום שליד הקיוסק היה ריק, אבל בדרך מירושלים מזרחה עברתי לפחות שלושה מחסומים אחרים שהיו מאוישים. אמרתי לו שבכל שנה שאני מגיע לים המלח נוסף מחסום חדש, והוא חייך והסביר שלאחרונה יש מחסום חדש של מג"ב ליד יריחו, שמונע מעבר מפלסטינים שלא מחזיקים באישור "התנחלויות". מה זה אישור התנחלויות? זה אישור שמאשר שהמחזיק בו רשאי לעבוד בהתנחלויות. הוא אמר שהוא בר מזל, כי יש לו אישור בזכות העבודה בקיוסק, אבל אנשים אחרים מרחבי הגדה המערבית שרוצים לבקר "סתם" בים המלח כבר לא יכולים לעשות את זה. קראתי על כך בעיתון לפני זמן מה, אבל רק אחרי נסיעה בכבישים משופצים ורחבים (וקצת ריקים) ומעבר ביעף על פני ארבעה מחסומים (בזכות תעודת הזהות הכחולה ומספר רישוי הרכב הצהוב) אפשר להבין משהו ממה שבעברית נקרא "כיבוש", ובמציאות הוא פשוט שגרה.
אז מה עושים נגד השגרה? מנסים לשבור אותה. אפשר להפסיק לקרוא עיתונים, שרק מדווחים על השגרה ולא עושים הרבה כדי לשנות אותה (בינתיים קראתי רק עיתון אחד לסוף השבוע ולא הרגשתי בחסרון של אינפורמציה). אפשר לצאת לחופשה, מי שיכול.
פרט לדברים האלה – הצטרפתי לאחרונה לקרקס נודד שמארגנים שני ליצנים מדופלמים בשם ג'יל ועמית. המטרה היא ללמד ילדים קצת ג'אגלינג (בעברית אפשר לקרוא לזה "להטוטים": כדורי ג'אגלינג, דיאבולו, flower-stick, צלחת סינית, ועוד). "על הדרך" ננסה להראות להם גם דברים חשובים יותר: שלא הכל בחיים הולך בכוח, ולפעמים כדאי להשתמש בראש, בידיים, בגוף, ביוזמה, בתרגול; שמה שעולה צריך גם לרדת; שתמיד אפשר לשאוף ליותר; שלא כל דבר חייב להיעשות עם מטרה – גם להחזיק שלושה כדורים באוויר זה מספיק חשוב.
זה כל סיפור הצטרפותי לקרקס. אני מקווה שיהיה המשך, ושנצליח לגייס מהפכנים אמיתיים לצבא המזרח-תיכוני ההולך ומוקם - צבא הליצנים המשתוממים.
| |
 חדשות מהסולאריום
מעגלים של ישראלים, גרמנים, רוסים וצ'כים רוקדים ברגעים אלה לצלילי שירי עם ישראלים בתרגום לגרמנית. מראה מוזר מאוד בכל מקום אחר, אבל כאן צריך להתרגל לבלתי רגיל. אני ברחתי כדי לנוח מהעשן ומהמוסיקה המחורבנת. ארווין הקנדי סיפר שהחבר החרדי שלו נסע למירון עם הנהג הפרטי. אנחנו נשארנו כאן והסתכלנו על המדורה הגדולה שארגנו במלון "צל הרים". ל"ג בעומר סיפק הזדמנות לעשות "על האש", להבעיר כמה מיטות ישנות שצריך להיפטר מהן, ולעשות קצת רעש בעזרתו של "דודו", זמר הבית.
יותר משבוע עבר מתוך השבועיים שאני אמור לבלות כאן. המשמעות של לבלות היא בעצם לבזבז, להפוך לבלאי (במובן הצה"לי של בגדים מלוכלכים), אז אני מרשה לעצמי להשתמש במונח הזה. בעצם כל מה שאני עושה זה להעביר את הזמן כדי לפנות מקום לעוד זמן.
זה, וגם להשקיף על מה שקורה בסולאריום. אז ככה:
סוף השבוע היה שקט יחסית כי החרדים לא הגיעו לסולאריום ביום שבת, אבל אתמול חזרה חבורת הסאטמרים ואיתה חזרו גם הוויכוחים התיאולוגיים הטרחניים. אחרי שקבוצת המיסיונרים הערומים ניגפה מידי הגויים (כל מה שהצליחו להוציא מהחבר'ה הרוסים אחרי שבוע של ויכוחים היה קריאות "ברית מילה נייט! הגדלת הזין דא!"), הם פנו להוכיח את הישראלים החילונים שחייהם ריקים וחסרי משמעות. גם בחזית הזו לא נצפתה הצלחה, אבל לעומת זאת קשרים עסקיים נקשרו בין ארווין שמנסה לקנות או למכור מכשיר חשמלי, לכמה חברי הקהילה הסאטמרית מניו יורק, ככל הנראה בעלים של חנות חשמל במנהטן. הם כבר הציעו לו מה המחיר שכדאי לשלם בעבור נגן MP3.
השבוע החדש הביא איתו גם מתקפה של זבובים, בעיה רצינית לאנשים ששוכבים שלוש-ארבע שעות רצופות בשמש. בינתיים הגרמנים טובחים בזבובים בעזרת המחבטים היעילים שלהם לקול מצהלותיהם של שאר המשתזפים, אבל לא ברור האם הם יעמדו בפרץ.
הגרמנים פתחו גם את עונת הפטאנק – משחק צרפתי עד כמה שאני מכיר, יכול להיות שחדר לגרמניה דרך אלזאס-לוריין. המדובר במעין משחק גולות שעברו מוטאציה, והפכו לכדורי מתכת, גדולים קצת יותר מכדורי טניס. הרעיון הוא לנסות ולפגוע עם הכדור במטרה מסוימת, קצת כמו הניסיון לצלוף עם הגולה ה"נחשית" שלך לבור, אני מניח. בזמן שאני שוכב לי עם איזה עיתון או ספר מכל עבר נשמעות חבטות של הכדורים בחול וזעקות שמחה או אכזבה גרמניות מלוות אותן.
אלה החדשות מסדום. את החדשות שלכם אני קורא כל בוקר ומוכרח לציין שגם אצלכם אין שום דבר מעניין (חוץ מהכתבה של לימור, אבל זה לא באמת חדשות).
| |
המקום השפל ביותר בעולם
לא רציתי לכתוב הנמוך ביותר, אז יצא לי שפל. אבל האמת היא שים המלח הוא אחד המקומות היותר סימפטיים בעולם. אין מה לעשות, כולם בשמש, בים, בשמש, בים. עוד קצת בשמש. מעבירים את הזמן בין ארוחת בוקר לארוחת ערב.
פסוריאזיס היא מחלה די מוזרה, בעיקר כשהיא ברמה נסבלת כמו אצלי. בעצם היא לא מציקה מדי, הבעיה היא שאתה לא רוצה שהיא תציק יותר. יש כמובן אנשים שנהנים פחות מהפריוויליגיה שלי להסתכל על העניין בצורה חצי חיובית. ואז אתה מסתכל עליהם ומודה (לאל, ליקום) שמצבך סביר. ככה זה בחיים, משווים הכל – את הצרות, המחלות, הכסף בבנק, מספר השערות על הגב ואורך האיבר.
הסולאריום המרכזי בעין בוקק נראה כמו שעצרת האו"ם יכולה היתה להיראות, אם כולם היו לוקחים ברצינות את ההצעה של שחר אבן צור ומסתובבים עירומים. יש עדה של דוברי גרמנית, עדת דוברי איטלקית, עדה של נורווגים, עדת דנים, צ'כים. מעט ישראלים (רובם לא מגיעים לסולאריום שליד חוף הים, מעדיפים להישאר בבתי המלון ולעלות לגג). ייצוג נכבד מאוד לדוברי היידיש, חרדים מירושלים. וכולם נראים כמעט אותו הדבר בלי בגדים. יש ערלים ונימולים, יש שמנים ורזים, צעירים ומבוגרים, בלונדינים ושחורים.
אלש, הבחור הצ'כי שמתאכסן במלון שבו אני נמצא, טוען שאחד האורחים כאן הוא צ'כי שמחזיק עשרות מיליוני דולרים בכל מיני עסקים מפוקפקים בצ'כיה. כאן הוא יושב כל ערב בדוכן המיצים, שותה מיץ גזר ומעלעל בעיתון, בודק כנראה מה עשו אתמול המניות בבורסה של פראג. בסוף כולם אותו דבר – מעבירים את הזמן תחת השמש.
כמו שאמרו פעם חכמינו:
All that is now All that is gone All that's to come and everything under the sun is in tune
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: