|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
תיק סגור (באיחור של 4 שנים)
היום סיימתי לצפות בסדרת הטלוויזיה המצוינת "תיק סגור". מאז שהתנתקנו מהכבלים אני לא צופה כל כך בטלוויזיה, אבל לפני חודשיים התחברתי ל-eMule ומאז אני צופה באמת בטלוויזיה איכותית - סופרנוס, תיק סגור. אז מה אם מדובר בסדרות שירדו לפני שנים מלוח המשדרים? דברים טובים שורדים יותר (כמו שדברים זולים עולים פחות), והרבה יותר נחמד לראות טלוויזיה בלי פרסומות, בלי קדימונים, במנותק ממהדורות החדשות.
הפרק האחרון של "תיק סגור", ששודר לראשונה אי פעם ב-2003, התלבש מצוין על סיומו של השבוע. כמו כל אמנות טובה הוא הקדים את זמנו. שבוע שגרתי של 2007, שנפתח בשערורייה של דו"ח על שחיתות במשטרה, עם סיפורים "מסמרי שיער" על פושעים ושוטרים המשתפים (אולי) פעולה, והסתיים בקול ענות חלושה של עסקת טיעון עם אותם פושעים, הפעם בתפקיד נאשמים ברצח שהורשעו לבסוף רק בקשירת קשר. באמצע השבוע היה גם סיפור על שני ליצנים שנרצחו באמצע הופעה בקרקס, אבל זה היה בקולומביה, אצלנו לא קורים דברים מטורפים כאלה (אתם חושבים שהם הסתכסכו עם איזה ארגון אנטי-ליצני קיצוני?).
"אמרתי לך שלא תנסה את הקטע של הליצן, או לא אמרתי לך?!"
הפרק האחרון של "תיק סגור" מזכיר את סיפורי ועדת זיילר, רק מן הצד ה"טוב" של החוק. ב"תיק סגור" הטובים (השוטרים) עדיין טובים והרעים עדיין רעים. אבל גם בסדרת הטלוויזיה עבריין מצליח להתגנב לבית חולים כדי לנסות ולחסל מישהו שהוא לא חפץ ביקרו, וגם בסדרת הטלוויזיה מפנים לרגע זרקור על מה שקורה באזור הדרום, בשיכונים ובבלוקים של באר שבע. אחד האנשים שקיבלו קרדיט תודה בפרק האחרון היה מפקד מחוז הדרום ב-2003, ניצב יצחק אהרונוביץ' (ח"כ יצחק אהרונוביץ' בשבילכם ב-2007).
גם הוא מופיע בעמודי הדו"ח.
למי תודה, למי ברכה? למפקד מג"ב לשעבר (מימין) ולח"כ של ישראל ביתנו (משמאל)
אגב, בתולדות מפקדי מג"ב הוא מופיע מימין לישראל סדן, שירצה שמונה חודשי מאסר בכלא בשל שוחד, ומעל לרב-גונדר יעקב גנות, המפכ"ל הבא (אולי).
אבל הפרק האחרון של "תיק סגור" לא התאים לשבוע שהסתיים רק בגלל דו"ח זיילר. שרתה עליו מין תחושה של סוף עונה, קצת עצבות (מפקד היחידה נורה 3 פעמים ולא בטוח אם ייצא מזה), קצת הרהורים (מדמוני מסביר לבּני שיש משמעות למלים בעוד שבּני מתעקש שאלוהים לא מקשיב לנו), הרבה חוסר צדק (הרעים ממשיכים להסתובב חופשי, הטובים נותרים חסרי אונים, התמימים פחות או יותר חוטפים ואנחנו לא ממש בטוחים, כמו במציאות, מי שייך לאיזה קבוצה). בקיצור - הוא מתאים לכל שבוע.
אולי חוסר האונים שבמלחמת המעמדות הבלתי נפסקת גורם לי להרגיש קצת עייף ומתוסכל. אולי זה דווקא האופק הבהיר (והקר) של השבוע הבא - נסיעה לפראג עם מורן - שמאפשר לי לנוח לרגע מהריצה המטורפת בין משמרת למשמרת, ולחפש משהו יותר משמעותי מכותרות שמתחלפות כל שעתיים.
בקיצור - "תיק סגור", היא כנראה באמת אחת מסדרות הטלוויזיה הכי טובות שלא ראיתי (עד השבוע).
אז בשבוע הבא אני בפראג. נוסע להתחתן עם אשתי, כמו שאמרתי היום למישהי בעבודה. מוזר, לא? שצריך לנסוע לפראג כדי לקבל אישור כתוב מעיריית פראג על נישואים שנעשו בעצם בארץ, אבל עם הרב "הלא נכון" מבחינת מדינת ישראל. מה זה פה? רפובליקת בננות?
| |
תיעוד
אחרי כמה שעות של עבודה על כל מיני תוכנות משונות הצלחנו להפיק 6 דקות מתוך החתונה.
גם זה יותר מדי ארוך, אבל ככה זה בסרטים, כמו בטקסטים (מאמרים, עבודות סמינריוניות) - הרבה יותר קשה לקצר אותם.
I Present to you: Moran & Uri - the wedding
| |
פוסט לא נורמלי (מוגש well done, עם רוטב קונטקסט בצד)
לפני כמה דקות ניסיתי לכתוב משהו ולא יצא. ככה זה כשיש "עצירות" כתיבה. במקלחת ניסיתי לחשוב איך זה שאין לי מה לכתוב על כל מה שקרה בחודש וקצת האחרון, והבנתי שהכל זה קונטקסט (תודה למורן שהאירה את עיני בנושא, בטיול לאירלנד).
לקרוא בלוג זה קצת כמו לדפדף באלבום תמונות. אין רצף של סיפור, אלא מקטעים נפרדים. מה שעושה את הבלוג זה הרווח בין הפוסטים, כלומר הקונטקסט. כמו שהרווח בין המלים עושה את המשפט.
הבלוג הזה (או יותר נכון הכותב של הבלוג) נתקל בבעיה - בחודש האחרון קרו הרבה דברים שלא "תועדו" בו. נשאלת השאלה: אם אין לך תמונה של מישהו באלבום התמונות, האם זה אומר שמעולם לא פגשת אותו (קצת כמו העץ ההוא, שנפל באמצע היער בלי שמישהו שמע את הנפילה)? האם דברים שלא כתבתי עליהם קיימים "פחות"?
לפני יומיים התפרסמה כתבה ב"גלריה", על הורים שמצלמים יותר מדי את הילדים שלהם, ועל הקשר בין התמונה שרואים בעין, לתמונה שמחזיקים ביד, ובין שתיהן לבין זיכרון וזכרונות. הכתבה עצמה לא מגלה דברים חדשים, אבל אפשר לדון בשאלות דומות גם בנושא מוסיקה - מה הקשר בין הצלילים, לקופסה שמחזיקה אותם (תקליט, דיסק), לקובץ שמכיל את המידע על הצלילים האלה; או בנוגע לבלוגים - מה הקשר בין האירוע, לזיכרון שלו, ולתיעוד-שאמור-להיות-כמה-שיותר-מיידי שלו על גלי הרשת.
מן הסתם אין קשר בין התיעוד של האירוע לאירוע עצמו (כמו שאין קשר בין חפץ לבין המלה בשפה שמייצגת אותו?). ובכל זאת, בשביל הקונטקסט ורצף העלילה כדאי לעדכן כאן לגבי האירועים האחרונים. בגלל שזה בלוג, זה יהיה מהסוף להתחלה. רק בכותרות, כי אין לי כוח להרחיב (ראה לעיל), אבל עם קווים יפים בין הפיסקאות. חוץ מזה, מורן אומרת שאני משוגע, כי השעה כבר אחרי 23:00 ואני צריך לקום לפני 06:00 מחר בבוקר.
תחשבו שזה כמו תמונות בקצה של המחברת, ואם מריצים אותן מהר מקבלים סרט מצויר.
היום היה יום הולדת למורן! מזל טוב!!
לפני שבוע וחצי (יום שני לפנות בוקר) חזרנו מטיול של קצת יותר משבועיים באירלנד, עם גיחה לפסטיבל אדינבורו. "ירח דבש", בעצם.
חזרנו במחלקת עסקים, כי במושבים במטוס מפרנקפורט לארץ (טסנו עם הלופטוואפה / לופטהאנזה) לא היו חגורות.
היה נפלא.
באדינבורו ראינו הצגה אחת רק על קונטקסט. מהצד היא אולי נראית משעממת, אבל בעצם היו שם 36 שעות רצופות, רק על דברים שלא קשורים לנושא (אנחנו היינו רק בשעתיים).
לפני ארבעה שבועות ויום התחתנו.
היה שמח. היה נפלא. תודה לכל מי שבא. מוזר להיות באמצע של אירוע שמוקדש רק לך ולמישהי שאתה הכי אוהב בעולם.
השאלות הכי נפוצות (התשובות במהופך):
אז איך זה להיות נשוי? (רבדה ותוא)
אין לכם תמונות? (אל דוע) (ושוב: כאילו שאם אין תמונות, אז לא התחתנו באמת. ואולי לא התחתנו באמת? הטקס הרי היה רפורמי)
יומיים לפני החתונה בן דוד שלי, דניאל בן-דוד, נהרג בכפר גלעדי. הוא היה בשירות מילואים, והמלחמה המטורפת הזו לקחה גם אותו.
אין לי מה לכתוב על זה. זה עצוב מדי.
| |
 מקום שני זה הכי, אחי!
אחי שלח לי את הסטיקר הזה באימייל. מתמצת את תחושת הגועל שלי מ"חיקו החמים והמצחין של הקונצנזוס", כפי שחבר טוב הגדיר היום. האמת היא שאחד הדברים המבאסים יותר במלחמה המתגלגלת, זה שאני לא ממש נגד. בדר"כ אני נגד. הפעם אני יותר באמצע. קצת מבהיל, לא? פתאום אני מצליח להבין איך התחילה מלחמת לבנון הקודמת, למשל. הרי ברור שצריך להגיב, ולנצח, ולשבור להם את העצמות (הציניות מתערבבת פה בלי כוונה, ובלי הבחנה. כמעט כמו תמונות ההרוגים).
בינתיים ירדנו דרומה. גם החתונה, גם הטילים. נראה לי שעד יום שלישי אפשר להגיע לשני "תרחישי קיצון": או שמגיעים להפסקת אש (שברירית, אבל היא תחזיק מעמד כמה ימים, וזה מספיק בשביל לערוך חופה), או שהטילים יתחילו לעוף לכיוון תל אביב. ואז כבר לא משנה איפה החתונה.
לפני שבוע גייסו את קפטן אינטרנט. כלומר, את האחראי על האתר של קפטן אינטרנט. אפשר כבר לקרוא לו קפטן אינטרנט במיל'. חלק מהחברים והמוזמנים גם הם קיבלו צווי 8. השכונה שבה מתגוררים ההורים שלי חטפה פגיעה ישירה. עולם משוגע. העיקר שהעסקים כרגיל. שטרסלר מתקמצן על הקופה הציבורית, והעסקים בחיפה נסגרים.
כל השבוע האחרון הייתי באס"ק (אווירת סוף קורס), רק חיכיתי שהשבוע ייגמר והחופשה תתחיל. עכשיו אני יכול להתנתק מהחדשות עד סוף החודש, עם הפסקה קלה ביום שישי הקרוב למשמרת פרידה, לפני הנסיעה לאירלנד ולאדינבורו. אבל נראה שגם שם קשה להתחמק מהמלחמה. הנהלת פסטיבל הסרטים באדינבורו "רמזה" לבמאי הישראלי יואב שמיר שכדאי לו לוותר על הגעתו לפסטיבל, בגלל מחאות על הקרנת סרט ישראלי בפסטיבל. אולי נקפוץ לבקר בהקרנה, כדי להיתקל בקצת אקשן מזרח תיכוני.
הערת ביניים: יכול להיות ש"איעלם" לכמה שבועות, בגלל החתונה, והנסיעה לאירלנד-סקוטלנד (מורן לא מרשה שאקח את המחשב איתי). אם לא נתראה - תחזיקו מעמד במלחמה ומי ייתן והפסקת האש הכפויה תגיע במהרה!
| |
 רק בשורות טובות
וזה עותק מהמייל שנשלח שלשום:
משפחה וחברים יקרים,
ערב ט"ו באב קרב ובא, ועמו מועד חתונתנו.
אך בצפון עוד לא קרובה הגאולה, ועל כן, בברירה שבין המקום לבין הזמן, בחרנו לשנות את הראשון על מנת לשמור על השני(1)
האתר החדש לאירוע הוא מרכז קהילתי "יכון"(2) שבעמק חפר, ליד המושב אמץ.
מפה מצורפת, ויהיה שילוט מצומת הרא"ה(3).
שלכם באהבה,
מורן ואורי
אנא ספרו לנו אם קיבלתם הודעה זו (אפילו בתשובה קצרצרה)
(1) יום שלישי, 8/8/2006.
גם לוח הזמנים יישמר בקפידה:
19:30 קבלת פנים וארוחת ערב
20:30 חופה וריקודים (והמשך הארוחה למאחרים ולרעבים)
(2) במקום יש בריכה ומציל למעוניינים.
(3) פונים מכביש 4 בצומת הרא"ה לכיוון מזרח, נוסעים על כביש 581, ופונים ימינה לאמץ ולגן יאשיה.
לבאים מכביש 6: יורדים במחלף באקה-ג'ת, ופונים לכיוון יישובי עמק חפר, לכביש 581.
| |
דפים:
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: