אורי סבח והסוכנויות

בסיור של עורכים מעיתון "הארץ" בחברון הגדירה אורית סטרוק, מ"ארגון זכויות האדם ביש"ע" את שטח היישוב היהודי בעיר כ"שומה". היא התכוונה שליהודים יש גישה רק ל-3% משטח העיר, בעוד של"אויב הערבי" נותרו שאר 97 האחוזים (במפה משמאל ישראל שולטת בירוק, הרשות הפלשתינית בחום-כתום; לישראלים אין גישה לכל השטח הירוק).
בדפים שהיא חילקה לנו לא הוכחשה העובדה שבעיר גרים רק מאות יהודים לעומת מאות אלפי ערבים.

מה שסטרוק רצתה לומר זה: "אתם השמאלנים מסתכלים על מה שקורה פה, ב-H2, ביישוב היהודי, ועושים Zoom על מה שקורה כאן, בעוד שהיהודים לא יכולים להסתובב באופן חופשי בעיר האבות. זה כמו לדבר על נערה יפה דרך טלסקופ ולראות רק את השומה שעל הלחי שלה".

אני חשבתי שאם היישוב היהודי הוא שומה בחברון, מה נגיד על ישראל? הרי בעצם הקיום הציוני בלב מאות מיליוני ערבים הוא פרונקל ענק, טריז בין מצרים, חצי האי ערב וסוריה.

מעכשיו - אל תאמרו עוד "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" אלא "חצ'קון על הפרצוף הלא מגולח של הלוואנט".

היה סיור די מייאש. לא בגלל הביצים שזרקו ילדי המתנחלים (לא עלינו, יותר על המדריך של הסיור, יהודה מ"שוברים שתיקה"), אלא בגלל שאין סיכוי שהסכסוך בחברון ייפתר. אולי זה גם הסיפור של הפרונקל הישראלי. אי אפשר איתו באמצע הפרצוף, אבל אף אחד מאתנו לא רוצה לפוצץ אותו, נכון?


טוב, אז לסיום הפוסט (ניצחתי את הלוחצים החברתיים ואת בני ציפר, הקולגות לסיור, אני ראשון!), ציטוט מ"איפה טעינו", מלים של זאב טנא משנות השבעים, הביצוע במקור של אושיק לוי. טנא הוסיף בית בשנת 2002:

פרצנו צפונה וקדמה עד ים
אבל בדרך שכחנו שיש פה עוד עם
וגם הוא כמונו ממש
רוצה לטעום חלב וגם דבש

שם טעינו שם עשינו רע
שם אולי נמצא את התשובה

עדכון: מתברר שבזמן ששוטטנו ברחובות חברון, החליטה גם ילדה בת 3 לחצות מהצד הישראלי לפלסטיני ולשחק עם כמה ילדים מבני הישמעאלים. הסוף של הסיור שלה היה טוב: שוטרים פלסטינים מצאו אותה והחזירו אותה להורים שלה. טוב יחסית כי עכשיו היא תצטרך להמשיך ולחיות בשכונת "אברהם אבינו" בין החורבות של הבתים הפלסטיניים מסביב, ברחובות השוממים של המזרח הפרוע. אבל גם סיפור על ילדה שחזרה הביתה זה משהו לכתוב עליו בעיתון.

ב-1988 יצא האלבום "ירוקות" של מאיר אריאל, קצת אחרי האינתיפאדה, שמאוחר יותר כונתה "הראשונה". האלבום נפתח בשיר מדרש יונתי:

שאלו על לב ירושלים

שאלוה לשלומה

אבנים בלב ירושלים

כיכר השוק הומה

בשקרים ועוול מתעטפת

לרגל מלאכת החומה

אך מבעד לצעיף נשקפת

עירנו עירומה.

15 שנים מאוחר יותר התחילה ישראל במלאכת החומה. חומת הפרדה מוקמת ממזרח לקו הירוק, בין שטחי ישראל (פלוס הרבה מאוד דונמים פלשתיניים) לשטחים הכבושים.

ושמיטה כהלכה אתה כבר יודע לעשות

שאתה רץ לקחת עוד ועוד אדמות?

בספק מרמה, בחשד גזל, בחסות חשיכה, בחסינות מושל?

הזו גאולה? הזה כבודה?

כגנב במחתרת יהודה?

אתמול התפרסם דו"ח שדיווח על מה שידענו כבר קודם. 40% משטחי ההתנחלויות הוקמו על אדמות פלשתיניות פרטיות. בתחילתו של "המפעל הציוני" הזה, הופקעו קרקעות בתואנה שמדובר בהפקעות לצורכי ביטחון. מאוחר יותר הפסיקו להשתמש בתירוץ הזה, אבל אפילו "שומרי החוק השמאלנים" של בג"ץ לא טרחו להפסיק את הנוהג הציוני המוכר של יישוב יהודים על אדמות של פלשתינים.

אז מה אנחנו עושים כדי להפסיק את משטר האפרטהייד הקיים פה מתחת לאף?

"ערבים טובים" הוא ספרו החדש של ד"ר הלל כהן. זכיתי להיות תלמיד שלו באוניברסיטה הערבית בירושלים, כשהוא עדיין היה רק מר הלל כהן, בקורסים על החברה הפלסטינית בתקופת המנדט, ועל ירושלים בתקופת המנדט.

הספר החדש עוסק בתולדות הקשר בין המודיעין הישראלי וגורמי השלטון של המדינה עם תושביה הערבים, בין 1948 ל-1967, קצת אחרי סיום הממשל הצבאי שהוטל על מרבית האוכלוסייה הערבית בישראל. אם הנושא נשמע קצת משעמם ויבש, קריאה בחלק מפרקי הספר (בחסות הספרייה של "צומת ספרים" בדיזנגוף סנטר) מוכיחה שהוא מכיל ספורים מרתקים, שרק חיכו לאדם כמו הלל כהן שיעלה אותם על הכתב. איך המדינה השתלטה על הקרקעות ששימשו להקמת נצרת עלית וכרמיאל? מה היו דאגותיהם של אנשי המשטרה, השב"כ ומשרד החינוך (רמז - הצבעה למפא"י ולא לחרות ולמק"י)? אלה רק חלק מהשאלות שהספר מנסה לענות עליהם. החלק המעניין הוא מה הקשר בין ההסטוריה "הרחוקה" ההיא למה שמתרחש היום.

אם בא לכם לשמוע עוד ולפגוש את הלל (והחיוך של הלל - הוא באמת בן אדם שכיף לפגוש) תוכלו לעשות את זה ביום חמישי, בשעה 20:00, ברחוב אבן גבירול 61, דירה 2. הכניסה חופשית, ואורגן על ידי "זוכרות" (לפי עכבר העיר האחרון).

לחילופין - הפעילים מביניכם יכולים לבוא למפגש של "התו החברתי" באזור ת"א. מי שמכיר את התו החברתי מאזור ירושלים יודע במה המדובר - ניסיון לארגן בתי עסק להתחייב לעמוד בקריטריונים בסיסיים שקשורים לכשרותם ה"חברתית", כמו תשלום שכר מינימום, תשלום דמי ביטוח לאומי, הבטחת נגישות לעסק לבעלי מוגבלויות. כמובן שחשוב גם לחנך את ציבור הצרכנים לבקש מבעלי העסק להראות להם את תעודת התו החברתי (כמו שיש צרכנים שמבקשים לראות תעודת כשרות של הרבנות הראשית או הבד"צ).

ביום חמישי ב-19:00 יש כנס להכשרת "מגייסים" לפרויקט (אנשים שיעברו בין בתי העסק וישכנעו אותם למה זה כדאי). הכנס ייערך ב"ישיבה החילונית" ברחוב לוינסקי, פינת יסוד המעלה. לפרטים נוספים תוכלו לפנות למיכל, בטלפון 052-6071158

שיר מקורי על מזג האויר, תגובה מס' 2 בתחזית מזג האוויר ליום ראשון, 29/10/2006:

ובליל חורף, ליל קור, עת מחשכים ושחור
ישופוך בחוץ, הולך סובב הקור
ובבשרך כי יתקע מאכלותיו הכפור -
להפציץ, להרוס, לנתץ, ולשבור!

ביתי קטן ודל, בלי מכלולים ופאר
אך הוא חם, מלא אור ופתוח לגר,
את כפרי האוייב יש למחוק ומהר
וזכר ופליט לדאוג פן יישאר.

ובהישמע מיליל סופת ליל קול כאוב
זכור לא נזכור ענות רש גוע ברחוב
ובלב הקונצנזוס שכון נשכון בטוב
ומלים ושורות נייצר שם לרוב.

מוקדש לעורכי הטקסטים באתרי האינטרנט (אתמול היינו בהפגנה בבילעין. מה יצא מזה? כנראה שכלום, קצת גז מדמיע בדרכי הנשימה, מצפון ממורק).

פחות משבוע בתל אביב, הדירה כבר מתחילה להיראות כמו דירה. מחר יהיה היום הגדול - המערכת המפורקת תתחבר לה יחדיו!

בתור קונטרול-פריק יש לי בעיה עם החלון שבסלון. אני מקווה שמורן תסתדר עם העובדה שהוא אמור להיות סגור רוב שעות היממה וכל עונות השנה, בגלל שהרמקולים יעמדו קרוב אליו. נראה.

בכל אופן, רציתי לשתף אתכם בשני דברים קטנים שלמדתי בעקבות המעבר הזה.

אם אתם עוברים דירה ומגלים דברים שאתם כבר לא צריכים - כדאי להתקשר 3656*, לעמותת "כח לתת" ולבקש מהם שיבואו לאסוף את הספה הישנה, או את מכונת הכביסה שלא הצלחתם להעביר דרך הדלת הצרה של המרפסת. הם אמורים להגיע עם המשאית שלהם, לאסוף את הציוד, להעביר אותו למחסנים שלהם שפזורים בכמה נקודות בארץ, ולדאוג שהוא יגיע למישהו שכן צריך אותו. אנחנו לא עשינו את הסידורים האלה מוקדם מספיק ובסוף הורדנו ספה ישנה (וקרועה) ומכונת כביסה שאולי היתה מקולקלת לרחוב.

אולי את המחשב הישן אני אספיק להעביר להם.

דרך אגב - אם מישהו רוצה תמונות ממוסגרות הוא מוזמן לפנות (יש בוטיצ'לי אחד, שקיעה קיצ'ית אחת, שקיעה אחת אמיתית שצילמתי בלדאק ועוד ציור סיני בלתי מזוהה).

חוץ מזה, רציתי להזהיר מפני האתר הומלי (אין לינק, כדי שלא תיכנסו אליו בטעות). המדובר באתר בלתי מוכר, שמנסה כנראה לרכוב על גל ההצלחה של הומלס ודומיו. פרסמנו בהומלס ועוד כמה אתרים מודעה על השכרת הדירה החיפאית שגרנו בה. בינתיים הדירה הושכרה והמודעה הוסרה. היום התברר שבהומלי העתיקו את המודעה שפורסמה באתר הומלס ופרסמו אותה בלי להודיע לנו על כך, ובלי לבקש רשות. כמובן שהם גם לא הסירו את המודעה.

אז הנה - הם זכו לקצת פרסום שלילי (אם זה לא היה ברור - תשתמשו רק באתרים גדולים ומוכרים ולא באתרים מפוקפקים).