|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 טוב להיות אידיוט למען ארצנו - דיווח מחגיגות הבירווז של תל אביב
ברוב הדר ובמלוא רוח השטות הראויה, נופח היום בלון הברווז הצהוב על בניין עיריית תל אביב. יאיר גרבוז הכריז ש"טוב להיות אידיוט למען ארצנו" וזאב אנגלמאיר הקריא בגאון את "הכרזת הברווזוּת", הושיט כנף לשלום למדינת ישראל וסיים במלים: אם תרצו אין זו אגע-גע-גע-גע!
ברווז אחד נפוח על הגג, ואחד מעונב על הקרקע
אני בטוח שתמונות רבות יועלו בקרוב לפליקר, אבל הנה אחת המעידה שגם סבתא אווזה אחת לפחות הסתננה לאירוע, הלא היא אשת הראש:
עליזה אולמרט חוגגת את בירווז ת"א
מי שלא ראה את חגיגת הברווז, לא ראה חגיגה מטופשת מימיו, אבל יוכל לכפר על כך מחר, ב-19:00, בקומפורט 13, עם הופעות של קורין אלאל, הג'ירפות (עוד יצור צהוב מטופש), טל פרידמן ולהקתו המגוחכת, שלומי שבן, דפנה והעוגיות, מרסדס בנד, חמי רודנר, מרינה מקסימיליאין בלומין (איזה שם מגוחך!) סוליקו וגם הפתעה - להקת ענק מסתורית!
והנה עוד יוזמה מטופשת שיצאה ממרכז ת"א והתפוגגה כמה ק"מ צפונה משם, יוזמה שגם קוראינו במרכז הבקרה של טילי השיהאב 3 יאהבו: תצלום אווירי של העיר העברית הגאה בעזרת הרבה בלוני הליום (דווח לראשונה באימייל האדום של ynet).
| |
איך הצטרפתי לקרקס ויצאתי לחופשה (פרק שני ובו יסופר על בדידות, מדבר, כיבוש, וקרקס מהפכני נודד)
(הפרק הראשון - בחודש שעבר)
הפרק השני (והאחרון לעת עתה) של עלילותי בקרקס משודר מהמקום הנמוך בעולם – ים המלח. הגעתי לכאן ביום רביעי, וכבר כעבור פחות מ-24 שעות אפשר היה להרגיש בהשפעות החיוביות של ההתנתקות מלחצי העבודה, העיר, מטלות היום-יום. אני מתגעגע מאוד לאמיתי, לחיוך שלו, לגרפעסים שלו, וגם לבכי שלו כשהוא רעב, אבל בעוד כמה ימים הוא יגיע לבקר עם מורן. בינתיים אפשר להנות משמש, המלח והמדבר, ולדבר אתם בטלפון.
אחרי שעוברים את ירושלים ומתחילים לרדת לכיוון ים המלח (קצת אחרי הסיבוב של מעלה אדומים) מגיח הנוף של המדבר. אני אוהב את הריק שלו, הוא לא "מציק" בעיניים עם שפע של פרטים. הוא פשוט. בכל פעם שאני נוסע לים המלח, הוא נראה לי ריק יותר מהפעם הקודמת.
המוכר בקיוסק ליד מכללת אבנת, סמוך למחסום על המעבר מהשטחים לישראל, אמר שמדי פעם טוב היות האדם לבדו, אבל צריך להיזהר, כי לא מומלץ להגזים עם הבדידות. היה לו חיוך טוב, ופנים צרובות מהשמש. הוא פלסטיני שגר ליד חברון, ומפעיל את הקיוסק שלא שייך לו. לא שאלתי למי הוא שייך, ואיך קוראים לו. במקום זה גלגלנו שיחה קצרה על כוס אייס קפה מרענן (אני) וסיגריה (הוא) בנושאי מזג האוויר, ירידת מפלס הים, התחממות כדור הארץ, התיירות מצרפת וכמובן - פוליטיקה.
המחסום שליד הקיוסק היה ריק, אבל בדרך מירושלים מזרחה עברתי לפחות שלושה מחסומים אחרים שהיו מאוישים. אמרתי לו שבכל שנה שאני מגיע לים המלח נוסף מחסום חדש, והוא חייך והסביר שלאחרונה יש מחסום חדש של מג"ב ליד יריחו, שמונע מעבר מפלסטינים שלא מחזיקים באישור "התנחלויות". מה זה אישור התנחלויות? זה אישור שמאשר שהמחזיק בו רשאי לעבוד בהתנחלויות. הוא אמר שהוא בר מזל, כי יש לו אישור בזכות העבודה בקיוסק, אבל אנשים אחרים מרחבי הגדה המערבית שרוצים לבקר "סתם" בים המלח כבר לא יכולים לעשות את זה. קראתי על כך בעיתון לפני זמן מה, אבל רק אחרי נסיעה בכבישים משופצים ורחבים (וקצת ריקים) ומעבר ביעף על פני ארבעה מחסומים (בזכות תעודת הזהות הכחולה ומספר רישוי הרכב הצהוב) אפשר להבין משהו ממה שבעברית נקרא "כיבוש", ובמציאות הוא פשוט שגרה.
אז מה עושים נגד השגרה? מנסים לשבור אותה. אפשר להפסיק לקרוא עיתונים, שרק מדווחים על השגרה ולא עושים הרבה כדי לשנות אותה (בינתיים קראתי רק עיתון אחד לסוף השבוע ולא הרגשתי בחסרון של אינפורמציה). אפשר לצאת לחופשה, מי שיכול.
פרט לדברים האלה – הצטרפתי לאחרונה לקרקס נודד שמארגנים שני ליצנים מדופלמים בשם ג'יל ועמית. המטרה היא ללמד ילדים קצת ג'אגלינג (בעברית אפשר לקרוא לזה "להטוטים": כדורי ג'אגלינג, דיאבולו, flower-stick, צלחת סינית, ועוד). "על הדרך" ננסה להראות להם גם דברים חשובים יותר: שלא הכל בחיים הולך בכוח, ולפעמים כדאי להשתמש בראש, בידיים, בגוף, ביוזמה, בתרגול; שמה שעולה צריך גם לרדת; שתמיד אפשר לשאוף ליותר; שלא כל דבר חייב להיעשות עם מטרה – גם להחזיק שלושה כדורים באוויר זה מספיק חשוב.
זה כל סיפור הצטרפותי לקרקס. אני מקווה שיהיה המשך, ושנצליח לגייס מהפכנים אמיתיים לצבא המזרח-תיכוני ההולך ומוקם - צבא הליצנים המשתוממים.
| |
תיק סגור (באיחור של 4 שנים)
היום סיימתי לצפות בסדרת הטלוויזיה המצוינת "תיק סגור". מאז שהתנתקנו מהכבלים אני לא צופה כל כך בטלוויזיה, אבל לפני חודשיים התחברתי ל-eMule ומאז אני צופה באמת בטלוויזיה איכותית - סופרנוס, תיק סגור. אז מה אם מדובר בסדרות שירדו לפני שנים מלוח המשדרים? דברים טובים שורדים יותר (כמו שדברים זולים עולים פחות), והרבה יותר נחמד לראות טלוויזיה בלי פרסומות, בלי קדימונים, במנותק ממהדורות החדשות.
הפרק האחרון של "תיק סגור", ששודר לראשונה אי פעם ב-2003, התלבש מצוין על סיומו של השבוע. כמו כל אמנות טובה הוא הקדים את זמנו. שבוע שגרתי של 2007, שנפתח בשערורייה של דו"ח על שחיתות במשטרה, עם סיפורים "מסמרי שיער" על פושעים ושוטרים המשתפים (אולי) פעולה, והסתיים בקול ענות חלושה של עסקת טיעון עם אותם פושעים, הפעם בתפקיד נאשמים ברצח שהורשעו לבסוף רק בקשירת קשר. באמצע השבוע היה גם סיפור על שני ליצנים שנרצחו באמצע הופעה בקרקס, אבל זה היה בקולומביה, אצלנו לא קורים דברים מטורפים כאלה (אתם חושבים שהם הסתכסכו עם איזה ארגון אנטי-ליצני קיצוני?).
"אמרתי לך שלא תנסה את הקטע של הליצן, או לא אמרתי לך?!"
הפרק האחרון של "תיק סגור" מזכיר את סיפורי ועדת זיילר, רק מן הצד ה"טוב" של החוק. ב"תיק סגור" הטובים (השוטרים) עדיין טובים והרעים עדיין רעים. אבל גם בסדרת הטלוויזיה עבריין מצליח להתגנב לבית חולים כדי לנסות ולחסל מישהו שהוא לא חפץ ביקרו, וגם בסדרת הטלוויזיה מפנים לרגע זרקור על מה שקורה באזור הדרום, בשיכונים ובבלוקים של באר שבע. אחד האנשים שקיבלו קרדיט תודה בפרק האחרון היה מפקד מחוז הדרום ב-2003, ניצב יצחק אהרונוביץ' (ח"כ יצחק אהרונוביץ' בשבילכם ב-2007).
גם הוא מופיע בעמודי הדו"ח.
למי תודה, למי ברכה? למפקד מג"ב לשעבר (מימין) ולח"כ של ישראל ביתנו (משמאל)
אגב, בתולדות מפקדי מג"ב הוא מופיע מימין לישראל סדן, שירצה שמונה חודשי מאסר בכלא בשל שוחד, ומעל לרב-גונדר יעקב גנות, המפכ"ל הבא (אולי).
אבל הפרק האחרון של "תיק סגור" לא התאים לשבוע שהסתיים רק בגלל דו"ח זיילר. שרתה עליו מין תחושה של סוף עונה, קצת עצבות (מפקד היחידה נורה 3 פעמים ולא בטוח אם ייצא מזה), קצת הרהורים (מדמוני מסביר לבּני שיש משמעות למלים בעוד שבּני מתעקש שאלוהים לא מקשיב לנו), הרבה חוסר צדק (הרעים ממשיכים להסתובב חופשי, הטובים נותרים חסרי אונים, התמימים פחות או יותר חוטפים ואנחנו לא ממש בטוחים, כמו במציאות, מי שייך לאיזה קבוצה). בקיצור - הוא מתאים לכל שבוע.
אולי חוסר האונים שבמלחמת המעמדות הבלתי נפסקת גורם לי להרגיש קצת עייף ומתוסכל. אולי זה דווקא האופק הבהיר (והקר) של השבוע הבא - נסיעה לפראג עם מורן - שמאפשר לי לנוח לרגע מהריצה המטורפת בין משמרת למשמרת, ולחפש משהו יותר משמעותי מכותרות שמתחלפות כל שעתיים.
בקיצור - "תיק סגור", היא כנראה באמת אחת מסדרות הטלוויזיה הכי טובות שלא ראיתי (עד השבוע).
אז בשבוע הבא אני בפראג. נוסע להתחתן עם אשתי, כמו שאמרתי היום למישהי בעבודה. מוזר, לא? שצריך לנסוע לפראג כדי לקבל אישור כתוב מעיריית פראג על נישואים שנעשו בעצם בארץ, אבל עם הרב "הלא נכון" מבחינת מדינת ישראל. מה זה פה? רפובליקת בננות?
| |
 קרקס גאיה מציג: שלג
במרחב האינסופי של הדמיון האנושי, על עיקולון בציר הזמן, בלב ערבה מאובקת ונידחת נמצאות שתי דמויות. הן יושבות ומחכות, המזוודות מוכנות, המבט צמוד אל האופק. בקרוב זה יגיע. בקרוב...
רק שהם כבר לא זוכרים כמה זמן כבר נשטף... הזמן זרם ואולי... אולי למעשה הזמן עצר...
גבר ואישה. דו קרב בין ניגודים.
מתנדנדים, נקשרים, מטפסים ומזנקים על חבלי קרקס, משתעשעים עם כוח המשיכה ומדגדגים את האדמה בעבור רגע של אושר.
ניצני אהבה בין רסיסי חלומות.
מופע תיאטרלי חזותי ייחודי המתרחש בין אדמה לשמיים.
(מתוך הגלויה של המופע Neige - שלג)
להקת קרקס גאיה היא סנדרין דוקן ומיכאל פינקל, אמני קרקס מודרני. היום ביקרנו בעכו, בפסטיבל לתיאטרון אחר, ובמקרה הזדמנו למופע המדהים שלהם. אתם עוד יכולים להספיק לראות אותם מחר, ב-19:00 וב-21:00, בחומה המזרחית. לא תצטערו.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
את התמונה הזו מצאתי בין תמונות 
כינוי: